חברה טובה
אני כל כך אוהבת אותך. את החברה הכי טובה שלי. את כל כך טובה לכולם ומצחיקה. ויש לנו אותם דעות, רצונות את ממש כמו אחותי. אני רק לא מבינה איך את התחתנת ואני לא?! לך יש ילדים ולי לא?! למה אלוהים נתן לך? ולי לא הרי אנחנו כל כך דומות? ככה אמרת לי! אני לא כועסת רק תוהה לעצמי איזה מין חברות זאת ואם יש מושג בכלל למילה חברות האם היא באמת קיימת? אולי אם השנים היא פשוט מתפוגגת? או שכולם מזוייפות ונצלניות כבר מהתחלה וצריך לדעת ללמוד לבנות חומות? פשוט ככה זה בנות לעולם לא ילמדו לפרגן זה לזו תמיד ירגישו בתחרות זו מול זו בשלב כזה או אחר. מלמדים אותנו מגיל קטן לכבד להקשיב לזולת להיות אדם וחבר טוב איך אלמד את ילדיי מהיי חברות טובהאם אן בי אמונה בה או פשוט לאפשר לחוות זאת בעצמם ולנסות להראות להם שיוותרו על הצורך להיות צודקים או רחמים עצמאית אלה לאהוב את עצמם כמו שהם ולשחרר את עצמם מכעס ותסכול. חברתי היקרה אני סולחת לך לא בגלל שאני תמימה אלה כדאי להשתחרר ממך.
תגובות (1)
בס"ד, אני ממש מבינה אותך.. אבל כולם אומרים שכשמתחתנים מתנתקים מהעולם ונכנסים לבועה, ואז אחרי שנה בערך לאט לאט חוזרים לחברות ומבינים שיש עוד חיים בחוץ וכל זה, אבל זה בריא מאד בשבילם ההתנתקות הזאת כדי לבנות את הקשר שיהיה יציב. ואז החברה נעלמת, ילדים והכל, וזה הרגשה קשה של כאילו בגידה, וזה גם נראה לפעמים שהיא מתנשאת, אבל זה לא חייב להיות ככה. אני אומרת לעצמי שכשאני אתחתן אני לא אעזוב אף אחד מאחורי וכל זה, ואני באמת מקווה שזה יהיה ככה, אבל עד שלא מתנסים בזה כנראה שלא מבינים את הבלאגן הזה, אז אני לא שופטת. אבל זה טעם מר כזה ואני ממש מבינה על מה את מדברת. לילה טוב והמון טוב! :-)