יומני הסוסים – פרק 2

הגענו לאסם , תא לפני הסוף מצד ימין ,
אבי חיכה לי מול התא של הידרה , באודי מתקרבת אליו הוא שאל : איפה היית ?
הלכתי להרים , ואני בסדר … ,
בקי , את יודעת שאני דואג כשאת לבד .
אבל זה בסדר אבא , הידרה היה איתי .
ומה הידרה יעשה אם תיפגעי ? המשיך אבא .
אבל לא נפגעתי , וחוץ מזה , אני גם לא אפגע , אני רוכבת מקצועית …
בלי אבל , הרים את קולו מעט , מעכשיו אני נועל את התא של הידרה , ולוקח מימך את המפתחות של המחסן .
אתה לא יכול לעשות את זה , הרמתי מעט את קולי …
אני חושב שכן , השיב לי .
בלעתי את ליבי מבפנים , הרגשתי גלים ענקיים של כעס …
אל תעשי לי פרצופים כאלה בקי … את הבאת את זה על עצמך , עכשיו מהרי , יש לך בית ספר .

ארררררררר….. , הרגשתי את ליבי שוב נצבט מבפנים , תחושה שפשוט בא לי לרכב למקום הסודי שלי בהרים , ולא לחזור …
במצבים בהם הרגשתי כך הייתי באמת עולה על הידרה ונעלמת , לא הולכת לבית הספר , לא מגיעה הביתה לצהריים ואפילו לא לערב , רק בלילה אולי והיו מצבים שרק בבוקר הייתי חוזרת …
אבל עכשיו המעצבן הזה נעל את הדלת ארררררררר….
התחלתי לתת מכות זעם על דלת הברזל של המחסן , ושל האסם …
הוא פשוט לוקח מימני כל מה שאני אוהבת
כל הזמן , אף פעם אני לא זוכרת שהוא עמד לצידי , ותמך בי ….

מה השעה ??? שוב השאלה הכי מעצבנת שיש …
חשבתם על זה פעם , שעון הוא בעצם מאן מכשיר קטן שמשרה עלך תחושת שיעבוד ….
עכשיו 7:29 מה זאת השעה הזאת ???!!!
רצתי הביתה , התארגנתי תוך 10 דקות , שזה הספק לא רע …
ירדתי מהחד , התיישבתי בשולחן , מול המעצבן , שכאילו רצה לקלקל לי עוד יותר את הבוקר …
אין התחרות באוטובוס היום בקי , החל להעמיס עלי אוד עונשים …
היי ! , הגברתי את קולי , אתה לא יכול לתת לי שני עונשים על מעשה אחד …
אני כן יכול , קטע את דברי בקול לגלגני , להתחרות באוטובוס , זה משהוא שאת עושה אם הידרה , ולכן זה ניכלל בעונש …
אולי תבטל את העונש הזה , ואני לעולם לא יצא בלי רשות ו ….. לא בקי , את לא רוכבת עד שאני אחליט שהעונש ניגמר ,
תוך כדי סיימתי להכניס את האוכל לתיק , ורציתי לצאת .
דפקתי שוב בחוזקה על המשקוף של הדלת , ויצאתי בכעס , כן יש לי פתיל קצר , כשאני כועסת אני מתפוצצת , כשאני עצובה , אני צועקת …

נכנסתי לאסם , למען האמת אני לא יודעת למה …. מה בשביל לענות את עצמי ….
כאילו , אוי תיראי בקי הינה הידרה , בואי נלך להתחרות באוטובוס , אוי מה זה הדבר הזה שניראה כמו מנעול , אה , נזכרתי …
אבל בכל זוט רציתי להיכנס ולהגיד להם שלום ,

או הי בקי .
הי ג'ק , אמרתי בקול עצוב וכועס ,
הי בקי , מה זה הפרצוף הזה ? ו….
לא הקשבתי מאז ,
ג'ק הוא נער בגילי , שעובד אצלנו בחווה , לומד איתי בכיתה , והוא די בסדר , לא כמו השער …
תוך כדי מחשבות על : איזה אבא מעצבן יש לי הסתכלתי על התא של הידרה , ולידו , התא של הסוסה של אימא שלי , פני , הסתכלתי מיקרוב וראיתי שאבא שלי לא כל כך חכם ,
אין מנעול על התא של פני , פשוט הלב שלי התחיל לחיך .
הי תגיד ג'ק , אתה יכול לסדר לי מושחות ?
כן , השיב , אבל למה .
אה כדי … להתחרות בהסעה ?קטע אותי .
יותר לרכב לבית הספר , אני לא אתחרה הפעם .
אבל ראיתי שאביך לא מסכים לך לרכב על הידרה .
השבתי לו במידיות : הגענו להסכמה ,העונש בוטל .
אז את יכולה להביע לעצמך מושחות , השיב בבחינה .
אני פשוט שחכתי את המפתחות בבית , ואם אלך להביא אותם אאחר .
טוב , בסדר , השיב ג'ק .
תוך דקה הוא הגיעה , ובידו מושחות .
והוסיף : התא של הידרה עדיין נעול … אבא אמר שהוא יצטרך אותו היום , קטעתי את דבריו .
אז אני לוקחת את פני .
אהה , השיב ג'ק , בפרצוף של הבנה , ואת לא רוצה הוקף ?
לא , השבתי .
טוב אז , נתראה בבית הספר . אמרתי .
בי .

לקחתי את פני בידי , פתחתי את דלת האסם , הסתכלתי ימינה ושמאלה בחרדה , אבא לא היה שם .
יש , אמרתי בליבי , עליתי על גבה החשוף של פני , והחלנו בהליכה ,
אשינו טיול שנימשך זמן קצר , אד שגענו ליער הסמוך לתחנת האוטובוס והתחבאנו בין העצים .
ראיתי את ג'ק עולה על האוטובוס , והאוטובוס החל לנסועה .

ייאה !!! ייאה !!! , צעקתי ופני התחילה לרוץ , וגם הי מהירה בדיוק קמו הידרה ,
הי רצה ושוב התחושה המדהימה שהרגשתי תמיד כשאני על גבו של סוס .
מי שמעולם לא רכב , לא יכול אוד אפילו לדמיין , את ההרגשה הנפלאה של הריחוף , החופש , היופי שרועים מגובהו של הסוס…
הכול מושלם .

אנו רצות , ובדיוק בקצב של האוטובוס , לפתע ראיתי את ג'ק בחלון האוטובוס …
הוא הביט בי במבט מופתע .
רוצי פני !!! , צעקתי , נאכוף את המכונה הצהובה הזו .
קצב פרסותיה של פני החלו ממהרות יותר , וככול שהמהירות עולה , הכיף גובר ,
פני קפצה מעל לגזרי עץ שהיו בטוח היער , ובכול קפיצה אתה מרגיש שתמשיך לרחף לנצח …
באחת הקפיצות קבר ראיתי את בית הספר באופק , אומנם זה הפחית קצת מהכיף , אבל , אצם האתגר שנישאר רק אוד זמן פאות בחדי לזכות בתואר של : היום אכפתי את האוטובוס .
התגברו אל עצם המחזה של בנין בית הספר …
קדימה פני , החלתי לדרבן אותה , אין הרבה זמן .
ופני המשיחה להאיץ את הקצב …
ולאט לאט , האוטובוס כאילו ניגרר לאחור .
אנחנו אוכפות אותו , קדימה פני .
הרגשתי את קצב פעימות ליבי עולה , כולי מלאה בחיוך ,
וכמו בהילוך איתי , הגענו שניה ליפני האוטובוס , אל המקום ביער שם מתחיל בית הספר .
ניצחנו …!!!! צעקתי בקול נרגש ,
ליטפתי את פני בגב ובמצח , חזרי הביתה ,בסדר פני ? ,
פני השמיעה צהלה קטנה , הסתובבה ורצה הביתה …