מערבולת הרגשות שלנו

אני לא יודעת מה אתה רוצה ממני,
פעם אחת מתקרב פעם מתרחק,
אני תמיד הרגשתי, שאנחנו הידידים הכי טובים, אבל רק ידידים,
הייתי בטוחה ששנינו מרגישים אותו דבר,
אולי הייתי עוורת, תמימה,
כנראה שזה מה שקרה,
לא הרגשתי את מה שאתה הרגשת,
אני אף פעם לא ישכח את הימים והלילות שבילינו ביחד,
לא נפרדו לרגע, זה היה פשוט מושלם,
היינו הולכים לטייל ביחד, רכבנו על סוסים, ישנו ביחד עם עוד חברים, כן,
אני מודה שהיו כמה ימים שחשבתי על זה,
על האפשרות שנהיה ביחד,
אבל לא חשבתי שאתה רוצה,
ואחרי הימים האלה,
הבנתי שאתה לא מושך אותי,
אתה לא מפסיק לעשן, אני שונאת את זה,
אתה טוחן לעצמך את הראות,
בשביל מה!?
אני יודעת שאתה לא עושה את זה כי כולם עושים את זה,
אתה עושה את זה פשוט כי אתה לא יכול להפסיק, זה נורא,
כל כך הרבה חברים שאלו אותי למה אנחנו לא ביחד,
אמרו שאנחנו כל כך מתאימים,
ואנחנו התנהגנו כאילו שאנחנו ביחד,
לא עזבנו אחד את השני לרגע,
אני לא אוהבת אותך אהבה כזאת, אהבה של נשיקות וחיבוקים,
אני שונאת את הדרך שבה אתה מתייחס לאהבה,
כי בקטע הזה אתה כל כך לא בוגר,
אתה מדבר שטויות,
מדבר כמו תוכי, כל מה שהחברה מכתיבה לך, אתה עושה,
אומר איזה גדול יש לך, אומר כמה סטוצים זה מגניב וטוב,
אבל כששנינו מדברים לבד,
אתה הכי אמיתי שיש, יודע מה להגיד,
איך לעודד, כמעט הכל אני מספרת לך,
כי אני סומכת עליך.
לפני כמה זמן רבנו, זה היה הריב הכי קשה שהיה לי בחיים,
כשראיתי אותך, כל כך שבור,
חצי בן אדם, רציתי למות,
סיפרו לי שאתה מעשן כמו קיטור,
שותה כמויות,
ובקושי ישן הלילות,
לא יכולתי לסבול את זה, את ההרגשה הזאת שזה בגללי,
אבל הימים האלה רק הראו לי כמה אתה אוהב אותי, ואני אותך,
וכמה אנחנו צריכים אחד את השני,
ההרגשה הזאת שאני יודעת שאתה רוצה שיקרה בינינו משהו מעבר לידידות,
והידיעה שאני לא רוצה, זה קשה,
אתה לא יודע שאני יודעת,
סיפרת לכולם וחשבת שאני לא יגלה, הייתי צריכה להוציא את זה די בכוח,
בן דוד שלך סיפר לי, אם הייתה יודע שזה שהוא סיפר, הייתה הורג אותו,
אבל זה קצת תמימות לחשוב שכולם ישמרו את ״הסוד״ שלך.
אני מתלבטת אם להגיד לך שאני יודעת,
אבל אני יודעת שאם אני יגיד לך,
הקשר בינינו יגמר,
וזה לא מה שאני רוצה, אבל אני גם יודעת שהקשר שלנו לא יכול להמשיך ככה,
כשאתה רוצה את זה ואני לא, ככה שבכל מקרה הקשר שלנו הולך להגמר בקרוב,
וזה עצוב לי מאוד, קשה לי לאבד אותך,
אני עובדת עצות, לא מצליחה להבין מה יכול להציל את הקשר שלנו,
עדיין מחפשת פיתרון, ולא מוצאת, כנראה שאין,
שזה נגמר,
התקופה הכי טובה בחיים שלי עומדת להסתיים,
ואני לא יודעת איך לעמוד מול זה,
קשה לי בלעדיך,
אני יודעת שאני לא יחזיק מעמד,
אני חייבת אותך איתי, לידי,
בבקשה תעזור לי להציל את זה,
כי אני מרגישה שזה חומק לנו בין האצבעות, ואני מתחננת שלא תוותר עלי,
ושאני לא יוותר עליך ושנוכל להמשיך ככה, אבל אני יודעת שזה לא פר מצידי לעשות לך את זה,
הקשר שלנו עומד מול מחסום,
זה כביש ללא מוצא,
אבל בתוכי אני ממשיכה להתפלל שמשהו יקרה ויציל את הכל,
שאיזה מלאך יבוא ויתקן לנו את החיים,
הלווי, הלווי שזה יקרה,
זה יכול להיות הנס שלנו,
הנס שיחזיק אותנו בחיים.