סיפור לחג

היה זה ערב ראש השנה.

הצדיק סיים זה עתה את כל ההכנות לקראת החג. הוא סחב עימו סלים מלאים כל טוב מן השוק, ניקה את החצר, הישקה את העציצים ונפנה לטיול קצר לפני בוא האורחים.

הרשע, לעומתו, לא טרח כלל לקראת החג. גם הוא נפנה להליכה קצרה לפני ארוחת החג.

הטיול של הצדיק והרשע לא נמשך זמן רב. הבור העמוק באמצע השדרה הסווה היטב. לא הצדיק ולא הרשע הבחינו בו.

במשך שעה ארוכה זעקו הצדיק והרשע לעזרה, אך ללא הועיל. כל העוברים והשבים שפקדו את השדירה בשעה זאת של היום בדרך כלל, היו ספונים כעת בבתיהם, חוגגים את תחילת השנה החדשה.

לפתע הבליח בראשו של הרשע רעיון. ״אדוני הצדיק, עזור לי לטפס על כתפיך על מנת שאוכל לצאת מן הבור. לכשאהיה בחוץ, אזעיק אליך באופן מיידי עזרה.״

הצדיק הסכים מיד. הוא יישר את כתפיו ואפשר לרשע לטפס מעליהן ולצאת מן הבור.

״פתי שכמוך!״, זעק הרשע, ״פתי מאמין לכל דבר. אני הרי חופשי, וכי למה שאקרא כעת לעזרה?״ לא עברה דקה וצעדיו המתרחקים של הרשע הדהדו באוזניו של הצדיק.

הצדיק נשא פניו השמיימה. ״מדוע, אלוהים, מדוע?״ הוא קרא.

לפתע יצאה בת קול מן השמיים: ״אדוני הצדיק, אל תיפול רוחך.״

״אבל אני נשארתי בבור לבדי, ואילו הרשע חוגג עם אורחיו את החג״

״נכון״, אמרה בת הקול בלחש, ״על לא דבר, ואין בעד מה״