-אין שם-

אני עומדת, ממצמצת מול השמש המסנוורת.
אני מביטה למטה.
אין הרבה אנשים ברחוב.
ארבע מכוניות חונות משני צידי הכביש.
אין מכוניות נוסעות.
אני מתיישבת על הגג, רגלי צמודות לקיר הבניין, שיערי מתנופף ברוח החזקה.
מה יקרה אם עכשיו, ברגע זה, אני ארפה? מה יקרה אם אני פשוט אפול למטה? איך זה ירגיש? מה תהיה המחשבה האחרונה שלי? איך יגיבו? תהיה לי הלוויה? מישהו יבוא אליה בכלל?
ידי מתהדקות על המעקה, ואז משחררות.
אני נעמדת על המעקה, נושמת נשימןת עמוקות.
אני מסתובבת חזרה, וקופצת אל הגג.
שוב לא הצלחתי.
אני מוציאה עט, וכותבת על ידי, שמכוסה במילה אחת, שחוזרת על עצמה.
"פחדנית".