אין תשובה..

אל תתקע בכאב, תרחף מעליו.. כאב זה יופי, תלמד לקבל אותו, תן לכאב לכאוב ותמשיך הלאה.. תחייה ללא שום מחשבה, פשוט תניח את הכאב בצד ותשמח, תהיה משוגע..
אך איך אני משאיר את הכאב מאחוריי?
כל פעם הוא רודף אותי, כל פעם הצלקות מזכירות..
איך כאב יכול להיות יפה כשאתה חווה אותו? אני כולי שקוע בכאב והלב בקושי פועם, ומה יפה בזה?
אבל הכאב מכאיב, מפיל אותך לרצפה מוקף בדמך.. למדי אותי לעבור קדימה, איני יודע איך..
ואין איך ללמד, עליי פשוט ללמוד, עליי לא למות עד שהכאב יהיה כנהר מתחת לסירתי..
במקום לטבוע בים, טיפות המים יתיזו על גופי וחיוך אושר יהיה על פניי..
תעבור קדימה, תן לזה לכאוב ותמשיך..
אבל המחשבות רודפות, אתה רק נזכר כמה אנשים פגועים, כמה העולם אכזר.. נזכר מכאב כשהלב נסדק..
ואיך אתעלם מהסדקים בליבי? אייך לא ארגיש את הרסיסים שמתפזרים בחזי, רסיסי נפשי?
והפנים במראה מחייכות, אני שמח, אך העצב עדיין ניבט מעיניי.. העצב לא עוזב, אחרי כל שמחה יגיע גל הכאב, אחרי כל דבר טוב תגיע המכה שתשבור את שהרווחת..
ואולי תדביק את לבך? שלעולם לא יוכל להתפרק, שתוכל לברוח מהכאב, שתוכל להמשיך הלאה..
אך איך מדביקים לב? אין דבר שיכול להשלים את ליבי, אף חפץ, אף שיחה, אף פצע.. רק אהבה..
והאהבה תסדוק אותו יותר, אז מה עליי לעשות?
לרחף על פניי הכאב.. לחיות ללא מחשבה.. לתת ליופי לשלוט בליבי..
איך חיים ללא מחשבה כשכל מראה וכל תמונה מזכירים אותה?
איך מרחפים אם כנפיי שבורות ואני על ברכיי?
איך נותנים ליופי לשלוט בליבי כשהוא אינו מסכים לוותר על התקווה?
כל כך הרבה איך.. ואין אף תשובה..
אין אף תשובה, אין שום נכון או לא נכון, אין שום תשובה ברורה..
אין '42' ואין 'נשארו חמישה תפוחים על העץ' ואין שום 'המשורר התכוון לכך וכך'..
יש רק שאלות, המון שאלות, ואין תשובה..
אז מדוע לי לחפש תשובה?
אין תשובה.. רק שתיקה..
ואם לא אחפש לי תשובה, מה אגלה? כלום, רק שאין לי סיבה, אין לי אמת לחיות למענה..
רק כאב..
והתקווה בלב..
שלא עוזבת, לא מתה..
תקווה לצוף מעל לכאב, תקווה למצוא תשובה..