אך היא עזבה.

חיים שנעלמו לי תוך שבריר שנייה, ורק הזיכרונות שמחכים לי בסוף הדרך כבר הפכו לשממה.
חיכיתי וחייכתי אך העולם לא מצא תקווה, עוד סוף אחד ושניים והכל חוזר על עצמו, אבל בסוף היום אני עומדת, מרוסקת.
הדרך בה אני הולכת כבר הגיעה לסופה, אני יכולה רק להסתכל אחורה ולבקש סליחה. החיים לקחו אותי מהר מידי, אך אני אסתכל קדימה.

תנשום עמוק, תסתכל למעלה, כי השמיים שם מחכים לך, ואתה כבר תגיע. עוד רגע, עוד שנייה, חלומותיך כבר שם, התקווה מחכה לך, אז אל תיתן לה לברוח.
לב שלם שהמצאת, עולם חדש שאף אחד לא ראה. החיים האלה שיצרת, גם בתוך הכתיבה.
תסתכל במראה ותגיד לי, האם זה אתה? תסתכל במראה ותענה, כי היא כאן איתך.
מילה אחר מילה כתבת, מילה אחר מילה בכית, והיא תהיה איתך בליבך לנצח.
היא תשתנה יחד איתך, היא תתבגר יחד איתך, אך לעולם לא תעזוב אותך עד שתזרוק אותה לעבר.
עוד מילה, ועוד משפט, ועוד פסקה, ועוד עמוד. מילה אחר מילה יצרת אותה, מילה אחר מילה הרגת אותה, וכך בזכותך היא חיה.
הדמות שבליבך, תישאר לצידך.