אני לא מבין, אבל הלוואי והייתי מבין..

״תפסיקי כבר לעשות את עצמך מסכנה,״
סיננתי בין שיני בכעס בעודי מתקדם לצאת מהבית.
״אני לא עושה את עצמי מסכנה.״ היא אמרה וראו שהיא נפגעה מדברי.
״את יפה, חכמה, מושכת, מצחיקה ואת גם עשירה ויש לך משפחה, איך זה שאת לא מאושרת ?״
״אין לי חבר.״ היא אמרה לי בפנים מרומזות.
״אוו באמת..״ גילגלתי עיניים למראה המבט הרציני שלה.
״יש לך משפחה,
יש לך כסף,
יש לך בגדים יפים ולא זולים בכלל.
את מוכשרת,
את יפה – דוגמנית.
ובגלל שאין לך חבר את מסכנה ?״ שאלתי אותה בפליאה.
״אתה לא תבין.״ היא התקרבה קצת.
״אני לא מבין, אבל הלוואי והייתי מבין,״
אמרתי לה בעודי יוצא מן הבית בכאב.
אין לי הורים.
אין לי משפחה.
אין לי כסף.
הייתי רוצה שהבעיה שלי תהיה הבעיה שלה.
אבל אני יכול רק לרצות.
״אתה לא יודע כמה זה כואב!״ היא שלחה לי הודעה.
אבל מה שהיא לא יודעת,
זה שהכאב מהמכונית יותר כאב. לי.