אש

"את הולכת להשרף," הוא אמר בשקט. היא הסתכלה על הלפידים לרגע, מחזירה את מבטה לעבר האיש שעמד מולה. שיערו השחור נראה כמשוח בשמן באור הלפידים.
"אתה תשרף," היא מסננת בשקט ונאבקת בחבלים הכובלים אותה לעמוד העץ. בהתחלה הם אמרו שהם יצלבו אותה, אבל הם חיברואותה לעמוד עץ במקום. לא יעיל מספיק בשביל להרוג אותה. הוא לקח את אחד הלפידים מהקיר, התקרב אליה בצעדים איטיים, מאיר על פניה הבהירות ושיערה הבהיר, שנראה לבן ומת באור הלפידים שאליו התרגלה בימי שהותה בכלא.
"את תשרפי, יקירתי, ואני לא," הוא אמר בתשובה וקירב את הלפיד אליה. היא הרגישה את העור על אפה מתפצח בחום, והתעלמה מזעקת הכאב שעלתה בגרונה, חוסמת אותה. בכל פעם שפתחה את פיה היא הרגישה שהיא מקצרת את חייה. למרות שהיא לא ידעה אם היא רוצה לחיות עוד.
"את תשרפי," הוא סינן, מקרב את הלפיד לפניה עוד. החום גרם לה לצרוח, היא לא יכלה להשתלט על הכאב, והלפיד עדיין לא נגע בה.
"את תשרפי," הוא אמר שוב, קולו מתגבר ומתעמם ברקע כשהאש שרפה את פניה, ממסה אותה כמו שעווה.
הם קיימו משהו, בסופו של דבר.
היא פתחה את פיה ומתה.