בחצות השעון יצלצל שנה חדשה- שנת 2012- חלק 1

" היי ליהי תעבירי את הכדור האדום!" קרא אחי הקטן יואב. מדי שנה אנחנו חוגגים את חג המולד- זה לא שאנחנו נוצרים או רוסיים או משהו כזה- פשוט זכותנו לחגוג!.
אני אוהבת לחגוג את החג כבר מאז שאני הייתי בת שלוש והתחלתי לקלוט דברים, לקשט את העץ הגדול והנוצץ שכשהשעון יצלצל חצות הוא יזרח מאור וכל הכדורים שלו ינצנצו. אבל בגלל שאני כבר בת 15 איבדתי עניין בזה וזה דיי עצוב- בשבילי ובשביל העץ שגדל איתי ביחד בשנים. "לא רוצה תיקח אתה!" קראתי בזמן שאני מסדרת שניי כדורים בצבע צהוב על השולחן ודימיינתי שהם מחייכים אחד לשני- מאוהבים.
"ליהי! מה אמרנו על לעזור ליואב ?!" קראה אמא שלי שפתאום נכנסה לסלון בפתאומיות. "כן.. כן- לעזור ליואב לקשט את עץ חג המולד" מילמלתי ואז אבא שלי נכנס בחיוך "וזה נכון!" קרא והבחנתי שבידו הופיע הכוכב הגדול והנוצץ ששמים בראש עץ חג המולד. "וואו… הוא יפה משנה לשנה" אמרתי נדהמת מיופיו של הכוכב. "זה נכון! ואתם יודעים איפו קניתי אותו?!" קרא אבא בהתרגשות וכולם שאלו פה אחד "איפו ?!" ואז הוא חייך לעצמו וקרא "באינטרנט!" קרא ואז נחרתי בבוז, זה היה כל כך ברור. "אמא מתי כבר חוגגים את השנה החדשה?" שאל יואב וחיבק את אמא, דבר שגרם לי לקנא ביואב- שלו יש עוד זמן עד ההתבגרות.
"עוד שבוע חמודי ואז נדליק את העץ!" קראה ויואב קפץ בשמחה "יש! וסבתא וסבא יבואו?!" שאל בשמחה יואב ואמא הינהנה ומיהרה לגשת למטבח ולטלפן לחברתה הטובה גלי. "אני עולה לעשות שיעורים!" הכרזתי ועליתי לחדר שלי, לחדר המבולגן והעמוס שלי.
——
התיישבתי על יד השולחן שלי בכיתה כמו בדרך כלל וחיכיתי שהמורה תיכנס. ואז כשהצלצול צלצל המורה שלנו לעברית שקוראים לה רותם, נכנסה.
"בוקר טוב תלמידים! תוציאו את המחברות שלכם כי יש היום הרבה ללימוד" אמרה רותם והניחה את הספרים והמחברות שלה על השולחן ומיהרה להוציא את טוש הלוח המחיק שלה.
פתאום נכנס תלמיד לכיתה- יפה, זקוף ובידו הספרים והמחברות.
"אהה שלחו אותי לפה ו…" הוא הביט סביבו ואז רותם מיהרה לגשת אליו.
"אההה כמעט שכחתי! תלמידים שימו לב!" רותם מחאה כף וכולם כולל אני הפנו אל רותם ואל התלמיד החדש שעמד בפתח הדלת את מבטם.
"מה שמך?" שאלה רותם וכמה מהתלמידים ציחקקו. התלמיד החדש תקע בהם מבט ואז הזדקף ואמר "קוראים לי ג'ייס המורה" אמר ג'ייס ואז בהה לרגע בכסא הרק שלידי, איזה באסה שלוסי לא הגיעה היא הייתה מצילה אותי מכל זה.
"אההה ג'ייס! ברור.. ברור" רותם הייתה מבוישת שלא ידעה את השם שלו קודם, פחח מגיעה לה. "טוב אז תתיישב…" רותם בחנה את הכיתה, הלוואי שלא ליידי הלוואי שלא, הלואי!. "תשב ליד דן" אמרה לבסוף והוא הינהן ונאנח כמתבאס והחטיף לי מבט של "אנחנו עוד נדבר".
הצטמררתי וחיכיתי כבר שרותם תתיישב ותיתן לי לצאת לשירותים.
הצבעתי. "כן ליהי את רוצה לומר משהו?" שאלה רותם ואני הנדתי בראשי במהירות "אני חייבת לשירותים המורה רותם" רותם בחנה אותי ואז הינהנה "תצאי". יצאתי בצעדים מהירים והחטפתי מבט לג'ייס שחייך אליי חיוך ערמומי.
לפני שהלכתי לשירותים הצצתי בדלת כדי לראות שהוא גם לא יוצא להתפנות ולעקוב אחריי, אבל הוא כן. מה הוא רוצה ממני?!. עכשיו רצתי את ריצת השיא שלי לשירותים ושם כבר התנשפתי וחייכתי לעצמי. ניגשתי למראה של השירותים וסילסלתי את השיער הבלונדיני שלי בין אצבעותי- דבר שאני עושה כשאני עצבנית או שמתרגשת. טוב אז היה לי שיער בלונדיני ארוך שהיו לו קצוות מפוצלים שאני חושבת שזה יפה אל תגידו לי מה דעתכם ועוד הרבה אהבו את זה כמו חברתי הטובה- לוסי שלא הגיעה היום משום מה וזה מוזר כי היא לא מפספסת אף פעם לימודים- היא מתכוונת ללמוד באוניברסיטה ולהיות וטרינרית כתגדל כדי להציל חיות וזה ממש נחמד וטוב לב מצידה והיא כבר עושה את זה.
חייכתי לעצמי והוצאתי מהתיק שלי את השפתון שלי ומרחתי אותו על שפתיי וככה הן נעשו בהירות יותר- אבל במציאות השפתיים שלי הן לא גדולות ולא קטנות, הן בינוניות כאלה וזה יפה במיוחד כשאני לא מורחת שום שפתון או אודם כי יש לי גם ככה צבע מושלם- צבע הדובדבן האדום. ויש לי עיניים תכולות יפייפיות שכל אחד שעובר ברחוב כשאני עוברת חייב להגיד לי שהעיניים שלי יפות. יצאתי מהשירותים ונסיתי להירגע ומילמלתי לעצמי "תרגעי… תרגעי".
אבל אז כשפניתי למסדרון שלנו לא עמד שם לא אחר מאשר ג'ייס.
"אולי תעזוב אותי ?! אתה רודף אחריי מאז שבאת!" הוא חייך ועיניו החומות כבשו אותי אבל אז ידעתי שאני חייבת להשתחרר מזה. אז פשוט עקפתי אותו והלכתי בצעדים מהירים ועצבנים לכיתה כשאני יודעת שהוא אחריי.
—–
"יש לנו תלמיד חדש" אמרתי ללוסי בטלפון מיד אחריי שחזרתי מבית הספר.
"אהה באמת? איך הוא?" שמעתי אותו שואלת ואז היא השתעלה וחיכתה לתשובה שלי.
"הוא יפה" הצלחתי להוציא מפיי את שתיי המילים האלה ועדיין לא האמנתי איך הוצאתי את המילים האלה מפיי.
"טוב אני חייבת לראות אותו! אם את אומרת שהוא יפה אז זה אומר שהוא חתיך במילים שלי".
השתתקתי, חשבתי על העניין של זה שהוא עקב אחריי היום לשירותים וחשבתי האם לספר לה עליו.
"הוא…. בסדר" אמרתי לבסוף והיא רק השתעלה שוב ואז שמעתי את קולה של אמה ואז אותה אומרת "טוב אני חייבת לזוז לרופא- נדבר!".
"ביי" מילמלתי וניתקתי והחזרתי את הטלפון למקומו. הבטתי עליו לכמה שניות ונדמה היה שהוא התעניין בחיים שלי אז אמרתי "כן החיים שלי גרועים. בזבל. אפילו חבר אין לי במשך כל ה-חמש עשרה שנה האלה שאני חיה" אמרתי לטלפון שלא החזיר לי תשובה. "טוב אני הולכת לעשות שיעורים מר טלפון שמפריע לי בחיים" אמרתי ועליתי לחדר שלי מקווה שיואב לא יצוץ מאיזשהוא מקום.
—–
"ליהי!" שמעתי שקוראים לי אבל לא זזתי ממקומי.
"ליהיייי!" טוב עכשיו זה היה ברור- זאת לוסי.
היא ניערה אותי מנסה להחזיר אותי למציאות אך לא הצליחה.
"ליהיייייייי!" צחרה ואז בפתאומיות פקחתי את עיניי והתנערתי "מה קרה?!" קראתי והיא השתעלה וחייכה "את התחלת לחלום בהקיץ- שוב. והפעם בשיעור של המורה לאנגלית ג'וב! והוא כל כך רתח עלייך והוא צעק כל מיני דברים כמו ' ליהי! תעני לי על השאלה!' או ש' ליהי אני מוריד לך ציון' ואז את יודעת מה עשית?! מילמלת מול כולם כמו שיכורה 'הבנאדם שעומד מולי הוא מטורף' ואז כולם צחקו עלייך ו…" היא השתתקה ועל פנייה ראיתי שהיא לא רצתה להמשיך. "אוי מה עשיתי.." מילמלתי וכל כך כעסתי על עצמי שסילסלתי את השיער שלי בעצבנות. "היי! תניחי לשיער שלך! יש חדשות טובות!" קראה לוסי ואצלה החדשות הטובות הן תמיד טובות ומשמחות ולכן הזדקפתי והפסקתי לסלסל את השיער. "טוב שניי דברים טובים ומשמחים- אחד אנחנו חוגגים איתכם את השנה החדשה! וואי איזה כיף! אף פעם לא חגגתי!" קראה בהתרגשות ואני חייכתי והתעניינתי לגבי הדבר השני הטוב "ומה הדבר השני?" שאלתי והיא הינהנה והוציאה מאחוריי גבה פתק מהודר ונתנה לי.
"רגעעע! לפני שאת פותחת! כשהצלצול צלצל להפסקה ג'ייס נתן לי את זה. כמעט התעלפתי כי חשבתי שזה בשבילי ואז הוא אמר לי במהירות ולא חיכה לתשובה "את חברה של ליהי? יופי תעברי לה את זה כשתתעורר" וזהו… בערך?" היא ניסתה לחייך למרות שראו עליי שהיא דיי התבאסה ואני רק חיבקתי אותה ולקחתי את הדברים שלי שאני צריכה לשים לארונית ויצאתי בקריאת תודה וראיתי אותה מחייכת ואז יצאתי.