ביי
ואני עדיין זוכרת את מגע ידיך בי,
כאילו זה היה רק לפני שעה קלה.
אני עדיין מרגישה את הנשימה שלך,
על הצוואר שלי, על העורף שלי.
אני עדיין אוהבת את מה שגרמת לי להרגיש,
אבל אתה?
אתה לא כאן.
האם בכלל היית?
זאת שאלה בפני עצמה.
אבל אני?
אני אומרת לך – ביי.
ביי לכל מה שהיה ובעיקר לכל מה שלא היה.
ביי לכל הדמיונות והתקוות שהתנפצו כהרגלם.
ביי לחלומות שהיו בי בזכותך ובעיקר בגללך.
ובעיקר, ביי לך.
אני החלטתי להמשיך הלאה, מגיע לי יותר מרק דמיונות.
מגיע לי לחיות.
רק דבר אחד אני מבקשת:
לב יקר בבקשה תקשיב לשם שינוי לקול ההיגיון.
תגובות (4)
זכרתי שראיתי קטע שכתבת על פחד משברון לב (הלב שלי מזוכיסט) ואחר-כך סיפור רומנטי(ארוחת בוקר במיטה) ועכשיו את זה ותהיתי האם יש חוט שמחבר בין שלושת הסיפורים (כולם בפרק זמן של פחות משלושה שבועות). בכל אופן מקווה שלא חווית את מה שחששת ממנו.
וואו איזה בקיאות בחומר חחח (:
האמת שאני פשוט כותבת לפי מצב-רוח או השראה מסויימת, החיים שלי עצמם די משעממים.
מקווה שמשעממים לטובה.
חשבתי שהכתיבה ממש משכנעת ואמינה, וכולתי להשבע שמדובר במקרה אמיתי. מנגד, אני בחור ממש תמים.
הדמיון הוא כלי משחק מאוד חזק פה (: