בית הספד למוח
בגיא ההשכלה,
בבקעת האופק,
שוכן התסכול השגרתי.
שם תמצא בית מלאכה
לעמעום ההגה,
לגניבת צלילינו
כי החשיבה זהה היא.
היצירתיות נכחדה זה מכבר,
שם בעמק השווים,
הרי הכל שם שווה
לישבנך
הנטוע במושבו,
הלוא זהו חינוך במיטבו.
הלמידה? אחיזת עיניים.
עם השיעבוד לוחצים ידיים
במשך שתיים עשרה שנות עבדות.
שתיקה היא עניין שבשגרה,
ואין צועקים אלא בלחישה
לתוך אוזן לקוייה.
וגם קולי שלי איבד מעוצמתו
שכח חשיבותו
פה בבית ספרנו.
תגובות (7)
אהבתי נורא. יש פה תוכן עמוק אבל גם הכתיבה הייתה מוצלחת
תודה! שמחה שאהבת :)
זה מדהים!! "היצירתיות נכחדה" – תראו מי שמדבר… אתה ההוכחה לזה שהמשפט הזה לא נכון. נשארה עוד טיפטיפונת יצירתיות ביקום…
חחח תודה!
את*
שיר נהדר. את יודעת לבטא את עצמך בצורה מעולה, בעיקר בזכות שפת הכתיבה היפה שלך, את יודעת להשתמש במילים בצורה כה טובה ומדויקת. אני חושבת שזו חידדה את הטיעונים שלך, והחצינה את המרדנות ואת רגשות הזעם והתסכול. הרגשתי שכל הרגשות הצליחו להגיע אליי ויכולתי להרגיש בדיוק את הרגשות שלך בזמן כתיבת הקטע. בנוסף דימויים טובים מאד ליוו את הקטע.
אז לסיכום, נהנתי לקרוא. יכולותייך טובות מאד! דירגתי 5.
תודה רבה לך על כל המחמאות! שמחה שנהנת לקרוא :))