בית ריק

הוא פגש אותי ליד השער בשישי,כרגיל עם כובע המצחייה השחור והמבט החודר.בידו הייתה שקית חומה מקופלת. לאחר שהראה לי אותה הוא החזיר אותה לתיקו. הלכנו לגינה הציבורית,כמו תמיד,ושם על הספסל הכחול מתחת לצל העצים הגדול הוא העביר את השקית לידי.
"יש לך חוב של 300 שקל" הוא אמר לי במבט חמור סבר.
"אני אשלם לך עוד כמה ימים" עניתי.
"כדאי לך שאתה אומר לי את האמת עכשיו" השיב והלך לדרכו.
מיהרתי להכניס את השקית החומה לתיק ביה"ס שלי.אני לא בדיוק מבין בכל העניין של המשקל,אחרי הכל,זה היה החבר שלי שהתחיל "לסדר" לנו את החומר.
רק ידעתי שזה מספיק לכמה ימים,שעם הקסם שבשקית יהפכו למוארים,מצחיקים ומאושרים וזה פותר לי את השגרה שלי שהיא אפורה,קודרת וחסרת תכלית.
חזרתי לבית הריק,והתחלתי לעשן.כמו תמיד,העישון הרגיע אותי ושימח אותי,גם אם בצורה הריקנית ביותר אחרי שההשפעה של הסם נגמרה,התקשרתי לאלון.
החרא הזה אפילו לא חבר שלי יותר: אנחנו סתם שני דפוקים שקובעים עם דפוקים אחרים בערבי שישי.הוא אמר שהוא מכיר חבר של חבר עם בית ריק בתל אביב ושיהיו שם טונות של אלכוהול וסמים ושנוכל לקבל את הטריפ הכי מטורף בחיים. הסכמתי לבוא,גם ככה אין לי מה לעשות. אמרתי שאני אביא אוכל,פיצות מהמקפיא.זה הדבר הכי נורמלי שאני יכול להביא מהבית,אלא אם כן אני אמור לחתוך סלט מחורבן או משהו ולא נראה לי שזה מה שיהיה. אבא שלי בחו"ל עכשיו,סוגר איזה משהו עסקי ומפגר שבטח לא מעניין אף אחד.אמא שלי אצל "חברים" למרות שמזמן כבר הבנתי שה"חברים" הם בעצם הבחור בן ה20 שהיא מזיינת מאחורי הגב של אבא שלי.מצד שני לפעמים יש לו סמים ואז כשאמא שלי מביאה אותם הביתה אני גונב קצת ומעשן בחדר.
אני אפילו לא זוכר מה בדיוק עשיתי כל הזמן הזה,אבל אני כן זוכר שאוננתי מול אתר הפורנו האהוב עליי,זה שיש בו קטעים של קשירה עם חבלים.אלה הקטעים האהובים עליי. בשש בערב הכנתי את הפיצות.הכנסתי אותן לשקית ובדקתי מה הקו הבא שמגיע לתל אביב.בדרך לשם הסתכלתי על הנוף בזמן ששמעתי מוזיקה באוזניות.אני אוהב בעיקר נירוונה למרות שאני גם אוהב דברים ישנים כמו ג'ניס ג'ופלין וג'ימי הנדריקס. לא אמא שלי ולא אבא שלי התקשרו לראות שאני בסדר.כנראה שלאף אחד לא אכפת.לאף אחד אף פעם לא אכפת.הגעתי לשם ואמרתי היי לאלון ולאנשים האחרים שהיו שם. הייתה שם מישהי שהייתה יכולה להיות ממש יפה.היו לה עיניים אפורות ירוקות,שהיו יפהפייות אך גם כבויות משמחה.על פניה היה מרוח איפור גותי והיא לבשה בגדים חושפניים מעט שתאמו את האיפור.על לחיה השמאלית היה סימן של מכה.ניחשתי שהוא מהוריה שמכים אותה בגלל איך שהיא מתלבשת.
יפהפייה אך כל כך פגועה וקרה,כמו בובת ברבי מעוותת.על השולחן ניצבו כמה בקבוקי וודקה אבסולוט וגם כמה בקבוקי בירה. היו שם גם מזרקים,ג'וינטים,סיגריות:
כל מה שצריך למסיבה של חולי נפש. אמרתי היי לבחורה היפה והיא אמרה היי בחזרה,עם חיוך קטן שגרם ללב שלי לקפוץ מעט.הצגתי לה את עצמי ושאלתי מה שמה.היא אמרה לי "לילי".אירוני לא? אחרי הכל,לילי זה שם שנותנים לבובות.שאלתי אותה מה קרה ללחי שלה והיא אמרה "כלום" והסתכלה למטה בעיניים עצובות מעט.לפתע,היא כן נראתה לי אנושית,אך גם מאוד פגועה. אני לא זוכר מה היו השמות של האחרים,למרות שבאותו לילה זכרתי.התחלתי לעשן
עם כולם,אבל יותר מכולם,לילי עישנה.
אף פעם לא ראיתי בחורה כזאת: היא הייתה הראשונה לקחת שוט וודקה והיא שסידרה את הקוקאין בשורות קטנות ומדוייקות.
אולי יש לה יותר ריק למלא ממני.
בשלב מסוים,ירדנו במורד הרחוב,אבל רק אלה מאיתנו שהיו פחות שיכורים ומסוממים לקרוא לעוד אנשים. בהתחלה התעצבנתי כי ידעתי שהם בטח יירצו להתחלק איתנו אבל מסתבר שהם דאגו לעצמם והם אפילו טרחו להביא מאנצ'יס.
אני מת על מאנצ'יס.
כשחזרנו,לילי וכל השאר היו ממש מסוחררים.
לילי ניגשה אליי,ועם חזייה דקה ותחתונים משכה אותי למיטה של ההורים של המארח,והשכיבה אותי.לא כל כך הבנתי מה קורה,לא הייתי פיקח,אבל באותו הרגע ידעתי שאני רוצה את זה.אני רוצה לדפוק את הפגועה מבפנים עם ההורים המכים.
אחרי שסיימנו הייתי כבר מת מעייפות.אחיו הגדול של אלון היה בעיר והסכים
להסיע אותנו חזרה.
חזרתי הביתה,אמא עדיין הייתה אצל ה"חברים".נשכבתי במיטה ונרדמתי מיד.
בבוקר היה לי כאב ראש נוראי והוא התגבר כשנזכרתי שאני לא יודע את מספר הטלפון
של לילי או איפה היא גרה.
כתבתי על זה לאלון בווטסאפ והוא אמר לי-"לא נורא,בשישי הבא קבענו שוב".