ברור שאני צריכה להשקיע בסיפור ה-100 שלי, אבל עד כדי כך ?

אתם יודעים משהו ?
לקח לי הרבה זמן לחשוב על הסיפור הזה.
ברור שאני צריכה להשקיע בו,
זה הסיפור ה-100 שלי, אבל למה כול כך הרבה ?
אני פשוט יושבת על הפוף בחדר שלי.
וחושבת על רעיון שיהיה הרעיון הכי טוב שיש.
והכי מושלם והכי מושקע.
ואני לא באה לרשום בסיפור הזה שאין דבר כזה מושלם – כי יש !
אז ככה,
חשבתי על רעיון, רשמתי אותו,
תיקנתי טעויות ואז..
׳לא ! זה לא הסיפור ה-100 שלי !
זה לא כזה מיוחד !׳ – הקול בראש שלי אמר.
אולי הוא צודק. אולי לא.
אבל אנחנו בתור ילדים, שעוד כמה שנים אנחנו כבר נהיה מבוגרים, תמיד מחפשים את ה״הכי טוב״ וה״מושלם״.
ואנחנו גם חושבים יותר מידי.
אני מודה, לפעמים אני מפחדת להעלות סיפור בלילה בגלל שלא יהיה תגובות.
אני מנסה להעלות את הסיפור ״בזמן המתאים ביותר״- אני פשוט חושבת יותר מידי.
אני מנסה לרשום סיפור שיהיה לו הכי הרבה תגובות, והכי הרבה צפיות.
והכי הרבה אנשים שאוהבים את הסיפור הזה.
אבל אני פשוט לא חושבת על כול הסיפורים היפים שהם לא הכי משהו, אבל הם ממש נחמדים.
בקיצור רציתי לומר לכם משהו,
אנחנו חושבים יותר מידי,
אנחנו רוצים שיותר הרבה אנשים יאוהבו אותנו.
לפעמים זה טוב. לפעמים זה לא.
ואני מקווה שאהבתם את הסיפור ה-100 שלי.
כי השקעתי וחשבתי עליו הרבה.
אני על הכול חושבת הרבה.
זה אחת הבעיות שלי.