מרוגז קלות
למי שרוצה להעיר לי שזה לא פוליטיקלי קורקט, לא, זה לא סיפור תעמולה נגד שחורים. יש לי חברים שחורים. זה לא גזעני. תעזבו אותי בשקט כבר! אני לא מה-KKK! לא! לא! לאאאאאאאא!...

גרגויל

מרוגז קלות 18/11/2014 1219 צפיות 31 תגובות
למי שרוצה להעיר לי שזה לא פוליטיקלי קורקט, לא, זה לא סיפור תעמולה נגד שחורים. יש לי חברים שחורים. זה לא גזעני. תעזבו אותי בשקט כבר! אני לא מה-KKK! לא! לא! לאאאאאאאא!...

כשאני מביט למעלה אני רואה שמים אדומים כדם, אדומים מתשוקותיהם ומשנאתם של בני האנוש.
כשאני מביט מטה אני רואה בניינים אפורים מפלצתיים, מכוניות אפורות שנוסעות על כביש אפור ואנשים שפניהם לבנות ועיניהם אדומות כהשתקפות של השמים.
אני מתמתח במקום מושבי על הגרגויל, משקיף על העיר באדישות כמעט כמו הגרגויל עצמו. אני מביט בצבעים החדגוניים של האפור, האדום, הלבן והשחור, ומגיע לכדי החלטה. אני פורש את כנפי, כנפי עטלף שחורות וגדולות, ודואה.
הקורבן הבא שלי הוא מר די. אר. בלאק, חבר מכובד בקהילת העיר בשעות היום ורוצח סדרתי בשעות הלילה. שיטת הפעולה של מר בלאק היקר היא לשכור זונה ולהוביל אותה למחסן נטוש בצידה המזרחי של העיר, שם דוקר אותה ולאחר מכן מבתר אותה. אני תוהה בשעשוע מתי יש לו זמן לישון בין כל העיסוקים שלו בעודי מקפל את כנפי ונוחת ברכות. כך או כך, אני מרשה לעצמי לקוות שהוא יהפוך לקורבן הבא שלי לפני שאדם אחר הפוך לקורבן הבא שלו, אבל אני לא מפתח ציפיות מיוחדות. הרי בסופו של דבר, לא אכפת לי.
אני לובש צורת אדם לבוש במעיל גשם ארוך, ומתחיל ללכת לעבר המקום המקום המיועד. בדרך אני חולף על פני עוד בניינים בעלי חזית אפורה, עוד אנשים בעלי פנים לבנות ועיניים אדומות ומדי פעם על פני בית בושת שעור האנשים בו הוא אדום כדם טרי.
כשאני מגיע אל המחסן אני תופס עמדה מאחורי ערימה גדולה של ארגזים, פותח את תיקי ומתחיל להכין את הציוד שלי: אני מספיג מטפחת אחת בכלורופורם, בודק שטפרי נקיים וחדים דיים ומחזיר את עיני לצורתן המקורית כדי שאוכל לראות בראיית לילה. אני מחכה.
כעבור כמה דקות הוא מגיע, בעקבותיו בחורה מצחקקת שלבושה ברישול כמעט מגונה, שלא לומר זנותי. אני ממתין בסבלנות בעוד שהוא מצמיד אותה לקיר והם מתחילים להתנשק בלהט. אני ממתין בסבלנות בעוד שידו האחת מגששת בכיוון ישבנה וידו השניה מגששת בכיוון הנרתיק של הסכין שעל ירכו. אני ממתין בסבלנות בעוד שעורו משחיר בבת אחת והוא נועץ את הסכין בבטנה של הבחורה הצעירה. אני ממתין בסבלנות בעוד שהבחורה משתנקת, מנסה לנשום, ונופלת על הקרקע כדי להתחיל בגסיסה ארוכה ומייסרת. אני ממתין בסבלנות בעוד מעיה נשפכים החוצה, דמה ניגר על האדמה ונשמתה עוזבת אותה בדרכה אל הגהנום הפרטי שלה. אני ממתין בסבלנות בעוד עורו של הרוצח מאדים מהדם והתשוקה והוא שולף מסור עצמות כדי להתחיל במלאכתו הארורה. ואז אני תוקף.
אני מזנק, שקט כמו פנתר, ומצמיד את המטפחת הספוגה בכלורופורם אל פיו. הוא מנסה להדוף אותי ממנו במשך כמה שניות של מאבק חסר טעם, ואז דממה. אני שומט את גופו של האיש המעולף על הרצפה ופונה כדי להוציא מתיקי שק גופות גדול, כשלפתע אגרוף פוגע בעורפי.
אני מסתובב ורואה את קורבני ער, עומד מולי בעמידת איגרוף מסוגרת. כנראה הבין שאני מנסה לסמם אותו ועצר את נשימתו. הוא מנסה לחבוט בי בשנית, אבל אני מיומן ממנו, ואני חומק ממנו בקלות. הוא מנסה להסיח את דעתי באמצעות בעיטה קלושה ברגל ואז שולח אגרוף נוסף, אך אני תופס את אגרופו ובידי הפנויה שובר את אפו. הוא כושל אך נשאר עומד, ולכן אני שולח ברכייה אל מפשעתו וכשהוא מתקפל אני מרים את הברך אל ראשו. זה מספיק, מתברר, מכיוון שהאיש צונח ומתעלף. אני לוקח את שק הגופות הגדול ודוחס לתוכו את האיש במאמץ. מדובר בבחור גדול וכבד, אני לא אוכל לעוף כשאני סוחב אותו. יש גבול לכוחי העל אנושי, או לפחות לזה של כנפי. אני מעמיס את הבחור על כתפי ומתחיל ללכת.
עכשיו החלק האהוב עלי: אני עולה במדרגות אל הקומה השניה של המחסן, שולף מתיקי פקעת של שלשלאות ברזל ארוכות ומתחיל להתיר אותן. אני לוקח דף ניר וכותב עליו איזה מניפסט קצר ואקראי – משהו להטעות בו את המשטרה המושחתת, שבטח לא היתה טורחת להמשיך את החקירה בכל מקרה. אני מוציא את הבחור משק הגופות, כורך סביבו את השלשלאות שהתרתי, מדביק עליו בנייר דבק את המניפסט ואז זורק את הגופה מהחלון הקרוב כך שהבחור יהיה תלוי ממנ בשרשרת אחת בלבד. הכל מוכן.
מההלם של המכה כנגד הקיר הבחור מתעורר. אני מסתכל עליו מלמעלה בשעשוע. "מי אתה?" הוא צועק אלי. "הגואל שלך בעולם הזה והמענה שלך בעולם הבא!" אני צועק לו בשעשוע. פניו לובשים מבט מבועת, ואני מבחין שעורו לבן שוב. "אם תוציא אותי מכאן, אני יכול לשלם לך המון כסף! אני עורך דין, זה מקצוע רווחי!" הוא צועק. אני מחייך. נכון שהניסיון הזה להיחלץ תמיד חוזר על עצמו, אבל לי אף פעם לא נמאס. "זה מה שכולם אומרים, אתה מבין. הבעיה היא שלי לא אכפת מזה. לא ממש אכפת לי מכלום. אם היה לי אכפת אתה כנראה לא היית כאן". אני רואה את השינוי מתחולל בפניו במהירות הבזק: מפחד מוות להבנה ממשית שהמוות בלתי נמנע. אני מחייך בעונג. גם זה פשוט מצחיק כל פעם מחדש. אני מטפס על אדן החלון. עיניו של הבחור מתרחבות עוד יותר, כנראה הוא חושב שאני עומד לקפוץ עליו. האמת נוראה עוד יותר. רגע של ריכוז, והשינוי מתחיל.
כנפי עטלף עצומות נובטות מגבי, עורי מצמח קשקשים שחורים וגמישים, אישוני מתחדדים ומתארכים כאישוני חתול, ציפורני מתארכות לכדי טפרים חדים כחרבות וזוג קרניים מפותלות פורצות מהגולגולת במצחי. אני חושף את שיני שהפכו לניבים ועט מטה, נעצר רק כדי להיתלות בראשי מטה על השרשרת.
"אתה יודע, אתם בני האדם מגעילים אותי" אני נוהם בקולי החדש, שהפך להיות עמוק באופן לא טבעי. "אתם לא מסוגלים להבין במוחכם הזעיר את פירושו של כוח גדול מכם, ובכל זאת חלק גדול מכם מאמין בכזה ללא פשרות. בעיני אחד שמסוגל להבין את קיומו של כוח כזה, אתם" – ואני תופס בגרונו – "פשוט דוחים". ההבעה על פניו של הקורבן שלי כבר מזמן חדלה להיות הבעת פחד, וכעת ההבעה על פניו היא מפלצתית, לא אנושית, הבעה של חיה שכל רצונה הוא לשרוד. פניו מאדימים, הן מפאת התשוקה לחיים והן מפאת המחסור באוויר, ואז הוא פוסק מלהיות.
אני דואה אל הקרקע ומקפל את כנפי חזרה אל תוך גבי. עורי הופך שוב לדקיק ופגיע, אישוני מתרחבים ומתעגלים, ציפורני מתקצרות והופכות אנושיות שוב וקרניי חוזרות אל תוך הגולגולת מבלי להשאיר אף צלקת. מעיל הגשם הארוך שלי מתנופף ברוח בעודי משאיר את הגופה התלויה מאחור.
כל זה, ידידי, נעשה בגלל אותה ההבנה שלי את קיומו של כוח עליון ממני. כל זה נעשה בגלל ההכרה שאני אלא כלי במשחק של יצורים חזקים ממני, חשובים ממני, ועלי לעשות מה שמצווה עלי, כמו חייל צייתן בשחמט. כל זה, ידידי, כי לא אכפת לי, ואם היה לי אכפת לא הייתי משאיר עוד גופה תלויה מאחור.


תגובות (31)

לא קראתי את הסיפור אבל ראיתי שמשך הקריאה שלו הוא 10 דקות!!
זה סיפור קצר!!
אתה צוחק עליי!!!

18/11/2014 21:17

    זה מה שיש לך להגיד על הסיפור? ברצינות?

    18/11/2014 21:22

כן..

18/11/2014 21:27

זה נורא מעציב…

18/11/2014 21:28

זה לא בשביל להעציב…

18/11/2014 21:41

אהבתי! לגבי מה שיובל אמר יש מחברים באתר שפרק אצלהם הוא מאוד ארוך וזה נחשב בשבילם קצר.. הז'אנר סיפורים קצרים זה איך אתה מחשיב לעצמך סיפורים קצרים ( לפי דעתי לפחות ) אז בקיצור אין לי בעיה עם הז'אנר..
נחזור לסיפור, הוא מאוד יפה מאוד אהבתי… 4+++

18/11/2014 21:52

    טוב, תראה/י, אני לא רוצה להיות גס רוח, אבל… בחיים אל תגיב/י לי על עוד סיפור אם את/ה לא מתכוון/נת להשתפר.
    בתגובה שלך אין טיפת ביקורת אחת לרפואה, ואפילו ה"100מםם מושלםםםםם תמשייייך!!!!1" המדכא הרגיל לא נמצא פה, אלא רק תגובות על אורך הסיפור. בחיים לא ראיתי תגובה יותר משמימה, נטולת כל עוקצנות וביקורת וחסרת כל עניין בסיפור כזאת. אז בבקשה, עשה לי טובה ותפסיק לגרום לי לקוות שמישהו שבאמת כתב משהו שלי או לו יש עניין בו.
    אני מתנצל מראש על כל נזק נפשי, גופני או לרכוש שייגרם באופן ישיר או עקיף מתגובה זו, אם כי אני מתנער מאחריות לכל נזק כזה.

    18/11/2014 22:05

    אני בת o_O חח בכל מקרה פעם הבאה אני אשתפר. יש כמה דברים קטנים שאני חושבת שאפשר לשפר כמו ( לפי דעתי ) טיפה לחסוף בפסיקים ואולי טיפה למשוך את הסיפור. אני חושבת שאפשר למשוך יותר מהבחינה שלרגע אחד הוא "נלחם" עם קורבן אחד ולרגע אחד אם אחר.. או שזה בכוונה ( ? )
    פעם הבאה אני אשתפר :-)

    18/11/2014 22:13

    טוב, זה כבר שיפור משמעותי, אבל הביקורת לא מובנת לגמרי – מה זאת אומרת "טיפה למשוך את הסיפור"?

    18/11/2014 22:19

    למשוך את הסיפור מבחינה של למשל שיהיה מעט זמן בין קורבן אחד לקורבן אחר..

    18/11/2014 22:21

    אבל היה רק קורבן אחד…

    18/11/2014 22:22

    אני יודעת.. אמרתי למשל.. טוב התגובה הזאת יצאה הכי מוזרה שהיתה לי בחיים ( אני לא טובה בלנסח ( ? ) את עצמי במיוחד )
    נראה לי שפשוט נעביר את התגובה המאוד מוזרה שהיתה כאן לפני שאני אתחיל להסביר לעצמי מה רציתי.. בקיצור רק טיפב פחות פסיקים

    18/11/2014 22:28

גם אני אהבתי מאוד!
דרמטי ומסתורי… כתיבה מצויינת! אין כמו סיפור עם מוות ודם לפני השינה!
5

18/11/2014 22:06

אני מאוד אוהבת את סגנון הכתיבה שלך.
מה שמבחינתי הוא טעות חמורה זה לכתוב
החלק האהוב עליי:
זה פשוט לא ספרותי.
מעבר לזה..מדהים.
אין לי פשוט מה להוסיף.
למרות שאני גם שונאת תגובות מאמללות וקצרות וחסרות תוכן או עוקצנות או אינטליגנציה או פילוסופיה.
זה מה יש:)

18/11/2014 23:07

מרוגז קלות מצדיק את עצמו פעם נוספת (סטיגידיגידיש)
למה לכעוס כל כך?
אני מאוד מרוצה מהסיפור. לא מוצאים כל כך הרבה סיפורי על טבעי אימה (סוג של) באתר בזמנים אלה, וזה חבל.
בניגוד לאמה ויובל אני לא חושבת שהסיפור ארוך מדי אלא להיפך- הוא לא היה ארוך מספיק. לכזה רעיון מעניין דרושים פירוט והרחבה יותר ארוכים ממה שהבאת פה, והייתי רוצה לדעת יותר- מבחינת פירוט על המחשבות והרגשות וגם מבחינת תוכן; יותר עלילה, יותר מפלצתיות, יותר דברים שקורים. הרי בסיטואציה שכזו הכל קורה כל כך מהר, וכשיש סיפור טוב הקורא מבקש יותר..
למשל יכולת להרחיב בדרך שבה הגיבור רואה בני אדם- ניתן להסיק שהוא רואה אותם שונה ממה שהם רואים את עצמם, אבל האם זה בגלל שהוא שונה מהם, או בגלל שזה יקום אחר? אנשים עם עיניים אדומות, זה ביקורת על בני אדם או רמיזה לערפדים? אני יודעת שזה כנראה האפשרות הראשונה, אבל אין לי דרך לדעת~.~
גם לא היה לי ברור כל כך על איזה יצור מדובר. האם זה גרגויל? משתמע שכן, אבל אני עדיין לא בטוחה. בשם הסיפור, האם התייחסת לדמות או לאיזכור בהתחלה? הייתי רוצה לדעת..
הסוף.. הוא טוען שעליו לעשות את כל מה שמוטל עליו, אבל אז הוא אומר שלא אכפת לו, וכך כמו שנטען פה, נותרת אני מבולבלת בקשר למה שרמזת שהאל רצה וביקש. האל אמר לו להרוג? אבל לא אכפת לו. האל אמר לו שלא להרוג? אז הוא עושה פרנציפ? אבל הרי לא אכפת לו אז.. למה? ולמה אכפת לי בכלל? אני אתאיסטית..
מקווה שלקחת את הביקורת בשמחה^^

19/11/2014 00:08

משהו הפריע לי ולא הצלחתי לקלוט מה. בהתחלה חשבתי שזה ארוך מידי כי הרי יש פה ניסיון לגעת בהמון דברים אז בואו נחתוך לדבר האמיתי המרכזי שכולנו רוצים להגיע אליו אבל אז קראתי את התגובה של משי והבנתי שבגלל שזה מנסה לגעת בכל כך הרבה דברים זה כאילו לא היה מספיק אוויר וזמן וזה לא כיסה בצורה המושלמת שאתה יכול להגיע אליה את הכול עד הסוף. יש פה את עניין האיימה ועניין התמה (הרעיון המרכזי) נקודת המבט של הגיבור, תיאורו של הגיבור, מעשיו שמתוארים בפרטים שאמורים לתת לנו ממש את ההרגשה כאילו אנחנו עומדים ליידו, את עליבות האיש העורך דין, בהתחלה להראות את העורך דין כדבר ממש מאיים, ההשתלשלות הנוראית והדוחה (שהעברת בצורה מושלמת) עם הזונה… מלא מלא מלא דברים! וכדי לתת לזה את כל הפוטנציאל יכולת אפילו לכתןב עשרים עמודים על זה. כן שמע זה מספיק מסקרן ומעניין ולך יש את היכולת והכוח למתוח אותנו אפילו יותר מזה. כל האורך הזה והדבר המצחיק הוא שאפילו לא מצאתי תיאור אחד לדמיין איפה הגיבור נמצא! (כן נו בהתחלה עיר מפחידה ואחר כך עומד ליד חלון… לא מספיק! יש פה מקום להרבה יותר…..)
הסוף היה למען האמת מעט מאכזב כי קצת האכלת בכפית. יכולת לתת לנו לתהות. מה שיפהפה ועצום בסיפור הזה זה כל המסתורין שאופף אותו, יכולת למתוח את זה עד הסוף כי יש פה פוטנציאל עצום. התוצר הסופי שלך הוא כן טוב וכן ברור לי שאני מדברת אל אדם מלא כישרון שהקול הפנימי שלו חזק כנה אמיתי ובולט החוצה ממנו ואני כולי הערכה באמת לא הייתי טורחת אם זה לא היה כזה טוב, כי מה שמצחיק הוא שאפילו אם תכתוב רע זה טוב כי זה אתה וכשזה אתה והאמיתי שלך זה שובה אותי פנימה. אז כן כן נו הנושא על מה דיברתי… אהה נו כן הסוף. אם אתה רוצה להסביר דברים אז לדעתי לפחות זה טוב במשפט ואז בום נגמר הלם טראח. אבל פה זה היה פסקה קטנה והרגשתי שזה הרס מעט מומנטום. גם לא בדיוק הבנתי אבל אולי אני סתם טיפשה חח. לא יודעת אני סתם מנסה לזרוק דברים שיעזרו לך כי נראה שזה חשוב לך. בכל אופן גם שכחתי להגיד שיש לך הבנה מאוד עמוקה ומשמעותית בנוגע לטבע האנושי וביקורת חריפה יפהפייה.

19/11/2014 01:16

    אגב, אתה נראה לי מוכר….. kkk מתישהו?

    19/11/2014 01:28

סטיבן!
תעלה יותר דברים, אתה כותב אדיר!
רצח! מוות! אימה!
רוצחים סדרתיים לשלטון!
ווהווווו!

19/11/2014 12:15

דבר ראשון אני מאוד אוהבת את הכתיבה שלך. דבר שני- אני אישית ו=מעדיפה מרכאות (") בציטוטים. ובקשר ליובלאברמוביץ', מרוגז קלות הוא כותב וותיק מאוד באתר ואם היית קוראת את הסיפור אולי היית מבין שהוא נגמר בשניות, אני אישית אפילו הייתי מבקשת להאריך אותו עוד קצת ואולי להפוך את זה לסידרה, זה יכול להיות יפה מאוד! אני עדין בשוק שאת נער! יש לך כתיבה כל כך מקצועית! והאמת שהופתעתי לשמוע התוודות לכוח גדול ממנו מאתאיסט, או שבהנתי את זה לא נכון?

19/11/2014 15:33

וואו, פשוט וואו.
זה קטע כל כך יפה, זה ממש הרשים אותי.
התאורים, והשפה… אין לי מילים, אישית, מממש התחברתי לזה ואהבתי מאוד את הרעיון.
דרגתי חמש.
riny

19/11/2014 16:25

    שאלה: את/ה פשוט עושה קופי פייסט מאיזשהו קובץ וורד שכתובה בו התגובה הזאת לכל סיפור שקראת? מה זו התגובה הזאת? עם כל הכבוד, ואחרי התגובה הזאת לא נשאר לי כלפיך הרבה ממנו, יש אפשרות להשקיע בזה קצת מחשבה, את/ה יודע/ת.

    19/11/2014 19:41

"שלבושה ברישול כמעט מגונה, *שלא לומר זנותי*"
נאמר על זונה
גדול

19/11/2014 23:00

שאלה: את\ה תמיד מבקש תגובות מושקעות ואז לא משקיע שנייה אחת ב-לענות עליהן?
אולי אתה פשוט מעריך שהתגובות (שאתה עצמיך כה מצפה להן) שלך עליהן לא מספיק חשובות כדי לבזבז עליהן את הזמן היקר שלך. אז תסביר לי למה לעזאזל אתה משקיע מהזמן הקצוב ב-לכתוב ולהעניש כל מי ש'כתב תגובות חיוביות על הסיפור שלי בלי לפרט את סיבותיו'?
ועכשיו ברצינות- למה זה בכלל מעצבן אותך? האם אתה באמת כל כך מלא בעצמיך שאתה כבר לוקח כמובן מאליו את זה שמישהו יאהב את הסיפורים שלך? אגב; קוראים לתגובות האלה פרגון (קצת שונה מביקורת אני יודעת, אבל זה מה שלפעמים יש). לא לכולם יש את הזמן (חה! מי כמוך יודע…) הכוח, היכולת או את הרצון לרשום לך תגובות ארוכות כי אתה לא שמש החיים שלהם.
ועכשיו אפילו ביותר רצינות- האם עד כדי כך חשוב לך לקבל תשומת לב ולהיות מרכז היקום שאתה לא יכול לסבול תגובה של 28 מילים שמתארות במשלב לשוני גבוה למדי כמה מישהו מצא את הקטע שלך מענג לקריאה? אז אתה חייב לרשום לה שאחרי תגובה כזו- שלא נשאר לך כבוד אליה? זה די מעליב, ואם תסלח לי עכשיו אני מרוגזת קלות.
רצית; 'לא שממה נטולת כל ביקורת עוקצנות או עניין'. נראה לי שקיבלת משהו כזה עכשיו, רק לא על הסיפור. אם התגובה הזו לא תמצא חן בעינייך, הצד החיובי הוא שלפחות אקבל ממך כנראה תגובה עליה.
אגב, זוהי הודעה אוטומטית; קופי פייסט מאיזשהו קובץ וורד שאני שולחת לכל סיפור שקראתי אי פעם. תודה.

תראה, אני לא אוהבת לסיים בטעם מר אז אני אגיד לך את זה.
אני אוהבת עקיצות וביקורת- גם את אלה שאתה רוצה לקבל וגם את אלה שאתה מעביר בעצמך למי שלדעתך לא יודע לכתוב תגובה טובה. אני כן מבינה מאוד ללבך, זה יכול לרגז (לא קלות אפילו) למצוא באתר אנשי 'חפיף' כאלה.
אבל העובדות הן שזה שתעליב אותם לא הולך לגרום להם להפסיק לבוא ולהגיב לך בתגובות, ושברגע הראשון פה למעלה בתגובות כשהיית עוד מנומס, זה גרם לאנשים לענות לך באופן יותר רחב מה הם חשבו על הסיפור שלך. ומצד שני, אולי תנסה גם לא לפסול אותם בדרך לכך. תנסה להבין קצת ללבם, הם לא מנסים להזיק לך יש להם כוונה טובה. יש באתר הזה כל כל הרבה סיפורים, הרבה פעמים אני מוותרת אם אין לי כוח ורושמת 'יפה' רק בשביל ההרגשה הטובה שזה יביא למישהו אחר לדעת שמישהו אי שם בעולם חיבב את מה שכתב. זה לא מובן מאליו, לא בשבילי בכל אופן. אני מעריכה את מי שכותב לי גם רק מילה אחת ו*מכבדת* (שים לב למילת מפתח) את זה, כי זה גם משהו שהרבה באתר הזה לא טורחים לעשות כאן… אחרי הכל, זה כן פידבאק. נראה לי קצת מנוכר לפסול מעריצים של התלהבות ולתת מקום רק למי שיש לו משהו מאוד טכני לומר, לא לך?

21/11/2014 02:01

אני רוצה להבהיר משהו לכל אלו שהתעצבננו על התגובה האחרונה שלי:
אתם קיבלתם פעם משהו מבית הספר שלכם שהיה בו מין מקום כזה למלא שבו היה כתוב השם שלכם? אתם חשתם פעם איזשהו רוגז על כך שהיחס האישי שאתם מקבלים מתמצה בשם שלכם כתוב במקום הזה? ובכן, לבית ספר לפחות יש תירוץ לזה, כי יש בו המוני תלמידים ולבית הספר אין זמן לכתוב לכל אחד מהם משהו שרלוונטי אך ורק לו. פה, היחס האישי שקיבלתי היה נמוך אפילו יותר, כי לא היה פה אפילו מקום שבו מילאו את השם שלי. לבן אדם שיש לו זמן לקרוא ברשימת הסיפורים, להיכנס לסיפור שלי ולקרוא אותו עד הסוף יש גם זמן לכתוב משהו, אפילו קצר, שתקף לסיפור שלי. צריכים הוכחה? אז במקרה הכינותי מראש את אלו:

"מדהים. פשוט מדהים. -5- ♥"
תגובה של המשתמשת "Me. Just ME." על הסיפור "דרכי ביטוי".

"אהבתי מאוד את הסיפור. סיפור מדהים, כתיבה יפה
בהצלחה בהמשך,
א. אנונימית"
תגובה של המשתמשת "א. אנונימית" על הסיפור "סרטן אדום"

"ענקק
עמוק ברמות
אהבתי מאוד
יפה כל כך"
תגובה של המשתמשת "The One That Got Away" על הסיפור "אנושית, או שלא?".

אני חושב שזה מסביר את העמדה שלי.
ובנוסף, לא.מ.ש, בני אדם יש כמו זבל, אבל גאונים זה עניין אחר. ואם תתעמקי בסיפור הזה תביני שגם דעתי על בני האדם לא חיובית במיוחד.

22/11/2014 23:38

    יחס לא אישי במקום כזה שבו אמורים להביע את עצמיך זה מבאס בהחלט. אבל אני לא רואה שום דבר לא אישי ב"זה היה עמוק" "זה נגע בי" "יפהפה" "כל הכבוד זה מקסים". נכון שאפשר לעשות העתק הדבק, אבל הם כתבו את זה *בעצמם* בנוגע לסיפור *שלך* אז זה *אישי* מאוד כי זה מתייחס במקרה הזה אלייך ואלייך ספציפית בלבד. פשוט… כללי זה אולי המילה.
    וגם כללי זה מבאס. אבל היי, גם כללי זה משהו XD הלוואי עליי לדעת 8 תגובות כלליות בנוגע לכל סיפור שלי. למשל יש לי אחד עם אפס תגובות. אחד מעליו עם שש. הייתי מעדיפה שיהיו אפילו אלף תגובות כלליות רק לרושם הכללי שלי איך אחרית התרשמו מזה. שום דבר לא 'מעליב'.
    היה עדיף יותר מושקע אבל אנשים עצלנים לפעמים להגיב מה לעשות. אבל אתה אומר שעדיף שכבר לא היו כותבים בכלל… נאלץ להסכים שלא להסכים כאן.

    בכל מקרה כבר נתקלתי בדברים שלך. אתה רואה אנשים כרשע, משהו עם זדון. אני חולקת עלייך כי יש הרבה אנשים בעולם ולהכליל זה להסתכל על כמה ולקבוע על פיהם הכל בצורה סלקטיבית ביותר.
    אולי אתה מדבר על איזה דחף עמוק ובסיסי יותר אצל בני אדם. טוב, כאן אאלץ לא להסכים אתך שוב כי הדבר היחידי שאני רואה שמשותף לאנשים זה טמטום. לא משנה מי זה. גם מי שחכם בסופו של דבר מטומטם.
    בנוגע לרשע, לא ראית אם שמקריבה את חייה לבנה? אדם שפעל על פי ערכים ועקרונות וסופו היה טרגדיה בשל כך? אנשים שהכניסו לביתם יהודים בשואה?
    אני לעומתך לא חושבת שקיים צורך כזה לאנשים להיות רעים כי זה הורס אותם בסופו של דבר. אז זה פשוט טמטום.
    זה פשוט ניסיון להשיג דברים לאנשים חסרי יכולת שלא יודעים איך. זה יעבוד על כל דוגמה של מעשה רע שמישהו אי פעם עשה, אתה מוזמן לנסות את זה. רק מישהו מטומטם ירצח בן אדם אחר (אלה אם חייו בסכנה) או יעשה כל דבר שמעכיר את נשמתו יותר. אנשים חכמים יודעים איך להשיג את אושרם גם בלי להעכיר כלום. טמטום חסר יכולת זה מה שזה.
    עובדה שכשאנשים הם לא פסיכים הם צריכים מנגנוני הגנה להדחיק את מה שהם עשו, לתת תירוצים ולקרוא לזה בשמות אחרים והצדקות… לפעמים אפילו לעוות את זה במוח שלהם לגמרי. נשמע יותר כמו מכונה עם באגים לטעמי.
    אני די נחרצת בדעה שלי ואני בטוחה שקיימת שיחות כאלה אלף פעם, אבל אם בכל זאת בא לך להתווכח קצת עם עובדות וזה אני נענית לקרב על ה$%^אנושות%$#

    11/12/2014 00:01

    שמחה לראות שאתה מצטט תגובות שהגיבו על סיפורים שכתבתי. ובכן, טוב… אני מסכימה איתך. התגובות האלו לא ממש עזרו לי בחיים. סתם נחמד לראות. האמת שאני מאוד משועשעת כרגע. אתה חביב בהחלט. בלי ציניות. :)

    24/12/2014 23:56

הייתה לך שגיאת הקלדה בהתחלה. כתבת: "הפוך" במקום "יהפוך".
לא אהבתי את איך שכתבת "שלא לומר זנותי", כי אם המדובר הוא בזונה, אין כול פלא בכך שלבושה זנותי. היה נחמד אם היית משתמש שם במילים יותר מחוכמותשיהיה "יותר במקום".
ממש לא מצא חן בעייני איך שהגיבור קיווה שמר בלאק לא יגרום לעוד קורבנות נוספים ומצד שני המתין בסבלנות בעוד מר בלאק גורם לקורבנות נוספים (גם אם מסיבה שאינה מובנת לי, זה מה שנראה לך הגיוני מבחינת כתיבת העלילה, זה אבסורד לכתוב את הניגוד הזה בין התקווה שלו לבין חוסר המעש המחולט שלו בזמן שהוא מאפשר לתקווה הזאת להתנפץ).
"אני מקפל את כנפי, שמתקפלות חזרה לתוך גבי". לחזור על אותו השורש בצורה כזאת מראה על חוסר יכולת וורבלית או חוסר גיוון, ולך יש יכולת וורבלית, אז גוון!

הסיפור בכללותו מצא חן בעייני. הוא היה מותח כדבאי, כתוב נהדר ובעל עומק. מלבד הפגמים המוזכרים ברשימה לעיל, הסיפור שלך הוא אחלה באחלה, גבר.

01/12/2014 02:07

    *במילים יותר מחוכמות, שיהיה "יותר במקום".

    01/12/2014 02:09

    כל מה שראיתי לנכון לתקן תוקן.

    01/12/2014 19:02

    הפתיע אותי שלא תיקנת את שגיאת הכתיב.

    03/12/2014 23:47

    השאר סתם מרגיז…-_-

    04/12/2014 00:19
10 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך