דיכאון
אף פעם לא חשבתי שאני עצובה ובטח שלא חשבתי שאני מדוכאת, אבל אני מתחילה להבין את זה עם הזמן.
בהתחלה הייתי עסוקה בלשקר לעצמי שאני בסדר.
אני הולכת לשם ולשם ונפגשת עם ההם, יש לי מבחן בחודש הבא אז אני קוברת את האף בספרי הלימוד.
אפילו שבכיתי חייכתי. או לפחות ניסיתי.
שמעתי מוזיקה בפוול ווליום כל היום, עדיין לא נגמלתי מזה. למדתי ודיברתי עם אנשים שרק גרמו לי להרגיש רע.
הסתרתי הכל בפנים.
בחדר שלי שצבוע בצבע סגול. במוזיקה שמחה שאני פשוט לא אוהבת. בלדבר עם אנשים. בלחייך ליד אנשים ואז לבכות בשניה שהם הולכים.
אני עדיין מסתירה, אבל אני לא רוצה לעשות זאת עוד.
כי רק עכשיו הבנתי שאני בדיכאון.
וזה לא משהו שיגמר ב4 שנים הקרובות אז נשאר לי או למות או להתמודד עם זה עד אז.
אני אזרום עם האופציות ואראה מה יצא.
(אוקיי זה קצת מדכא מידי תתעלמו מזה אני מעדיפה הערות על הכתיבה)
תגובות (4)
ביקשת להתייחס יותר לכתיבה, אז זה מה שאני אעשה, למרות שיש הרבה מה להגיד גם על הנושא עליו כתבת. אני אוהבת מאוד את איך שפשוט כתבת ישירות מה את מנסה לעשות. להחביא את הכאב, את הייאוש, את הדברים שאת חיה איתם. מה שכן, אני חושבת שמעט יותר תיאורים של סיטואציות איתם את צריכה להתמודד היו יכולים להועיל. הקטע שבו את מספרת שהקפת את עצמך בדברים שאמורים ליצור תחושות של אישיות שמחה ויותר קלילה היה טוב לדעתי, ושיגר את התחושות שנדמה לי שאת מנסה לשדר בכתיבה שלך. אז אני חושבת שכדאי להוסיף כמה כאלה. אם תרצי לדבר על זה איתי, אני אשמח. אם לא, אבין אותך. גם אני לא אהבתי לדבר על זה. אבל מתישהו מגיעים למצב בו אי אפשר להחביא עוד את התחושות.
הייתי מוציאה את המשפטים שכתבת בסוגריים מהסוגריים, זה הופך אותם לסתמיים וזה ההפך ממה שהם. זה חלק מהקטע שכתבת וזה חשוב!
הכתיבה כנה מאוד ונכנסת עמוק ללב, עד כמה שזה קצר- זה מדויק וחזק.
תודה על התגובות !
אקח אותן לצומת ליבי, ואתקן.
כמו שביקשת אתייחס יותר לכתיבה. אז כתבת בדרך מאוד פשוטה וסופר מדוייקת את התחושות שלך והאמת שגם תחושות שהיו לי ואני יודעת שעוד לרבים אחרים. גם אני חושבת שאם היית מפרטת קצת יותר על סיטואציות שהדברים האלה באים לידי ביטוי בהם או לפחות אחת לדוגמה זה היה חזק הרבה יותר.
אבל את מדהימה ואת כותתב מקסים ואני מקווה שתגיעי למקום שלם ושמח עם עצמך כמה שיותר בקרוב, כי הוא יגיע מתישהו ללא ספק.