האובססיה שלי*טריגר הפרעות אכילה*
שלום ,שמי לילה ומאז שאני קטנה ,החלום שלי היה להיות מושלמת גוף "מושלם" במשקל "מושלם , אז בכיתה ט התחלתי בקטנה לא אכלתי בבית ספר בכלל אלה רק מסטיקים,גם בבית לא ואז בלילה היו מגיעים הבלמוסים , ששם הייתי אוכלת בכמויות ואז מקיאה הכל זה היה ככה עד כיתה י' ב בלי הפסק עד שלא התגייסתי בגלל ששקלתי פחות מידי פה אימא שלי התחילה לדאוג לי ,היא שאלה אותי על סף דמעות "לילה את בסדר?" ועניתי "בטחח…" היא אמרה לי "את בטוחה?" ועניתי "כן אימא אני ילדה גדולה תעזבי אותי!" ורצתי לעבר החדר שלי בבכי זה לא הפסיק כבר לא יכולתי הייתי שלד פשוט שלד , המשקל שלי והנראות של היו האובססיה הכי גדולה שלי וגם האויב הכי גדול המשקל הוא האויב והאסלה היא פתאום מקום לברוח אליו להקיא , מילדה תמימה שאוהבת לצחוק להשתולל ולהיות עם חברות הפכתי לילדה שכל היום רק חושבת מה היא תקיא , איך היא נראת , ומה היא אכלה היום וזהו עכשיו אני כותבת לכם את זה ממחלקה להפרעות אכילה תל השומר בבכי מר כי ככה וזה רק כי רציתי להיות "מושלמת".
תגובות (2)
היי… הנושא הוא נושא שבתקופה ה"אינסטגרמית" (כמו שהמרירים נוטים לומר) של ימינו, אין אחד שלא מצא את עצמו מסתכל במראה, לא אהב את מה שהוא ראה והחליט לעשות משהו מטופש כזה או אחר. הרצון הזה של להיות "מושלם" זה משהו שכולנו רוצים בין אם נגיד את זה בגאווה ובין אם רק נחשוב על זה, וזו הבעיה. שמישהו אי שמה קבע מה זה יופי, מה זה מושלם. ברגע שנשחרר את אידיאל היופי ונבין שכולנו יפים לפי מודל היופי של עצמנו כלפינו, נרפה את המחשבה הזו שלא נותנת מנוח של כמה אכלתי? למה אכלתי? כמה אצטרך להוריד? ופשוט נחייה עם עצמנו ונתמודד עם עצמנו שזה הדבר הקשה אולי נזכה לשקט.
הקטע הזה הוא קטע חשוב מאוד במיוחד הסוף, אני כותבת אותו ממחלקה להפרעות אכילה בתל השומר, הוא היה מצוין. הקטע הזה פשוט מעורר חשיבה לצד הזדהות מאוד מאוד גדולה. אני מאחל לך ולכולנו שנדע קצת יותר שקט ושנדע קצת יותר לקבל את עצמנו ולאהוב את עצמנו יותר ויותר! שבוע טוב:)
היי הסיפור לא מבוסס עליי ותודה על הביקורות אני משתדלת לאהוב את עצמי ולא לבדוק מה אכלתי וכל אלה חושב לי לדבר על הנשוא הזה כי הוא נושא רגיש לי משפחתית