האוסף

א.ס. 28/01/2017 620 צפיות 4 תגובות

את גופי מעטרת לה סידרה מרשימה של פצעים בצורות ובגדלים שונים בידיים, ברגליים ובפנים שאותם אני מקלף ופותח מידיי יום.
כמעט בכל פעם שאני מקלף ופותח פצע, אני שומר את הקליפה שלו ומניח אותה סמוך לפינה השמאלית העליונה של שולחן הכתיבה.

לפעמים, כאשר אני פותח פצעים בעודי מחוץ לבית, אני שומר את הקליפות שלהם בכיס של המכנס וכאשר אני חוזר הביתה, אני מרוקן את כיס המכנס הישר למקום הקבוע בפינת השולחן.
וכך, לאט לאט, נוספת לה עוד קליפה ועוד קליפה, פעם יותר גדולה ופעם יותר קטנה, אחת יותר כהה וקשיחה ואחרת יותר בהירה וגמישה ואז, כעבור חודש בערך, אני כבר יכול להבחין בבירור בתוצאה המעניינת: כאשר אני מביט בפינת השולחן, אני רואה אל מול עיניי ממש ערימה גדולה ומרשימה בצבע חום-אדמדם של קליפות שונות ומגוונות.

אגב, לפעמים כשאני רוצה לשמור על הערימה שקליפותיה לא יתפזרו לכל עבר, אני מעטר אותה ברצועות לבנבנות ודקות של עור יבש שאני תולש הישר מן התחתיות של בהונות הרגליים.


תגובות (4)

הייתי רוצה לקרוא המשך של זה. אתה כותב מעולה

28/01/2017 21:24

    תודה….לסיפור הזה אמנם אין המשך, אך בעתיד הקרוב יפורסמו סיפורים בסגנון דומה. כמו-כן, את מוזמנת לקרוא דרך העמוד שלי סיפורים בעלי אופי דומה שפורסמו כאן במהלך השנה האחרונה.

    07/02/2017 21:15

ואו כתיבה מדהימה שונה משהו מכל כתיבה אחרת מתאר לפני ולפנים את מה שאתה מבקש להדגיש אשמח אם תמיד לכתוב בהצלחה ממני בקי ♥

29/01/2017 10:37

    תודה בקי!….סוף סוף יש קצת התייחסות ופירגון (:

    07/02/2017 15:43
2 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך