Yuki
הסיפור נועד במקור לתחרות שאליה לא העזתי לגשת, אז אם השם של הסיפור מוכר לכם זה בגלל שיש יצירה של שי עגנון עם השם הזה

החנות של לובלין

Yuki 28/05/2016 1093 צפיות 33 תגובות
הסיפור נועד במקור לתחרות שאליה לא העזתי לגשת, אז אם השם של הסיפור מוכר לכם זה בגלל שיש יצירה של שי עגנון עם השם הזה

החנות של לובלין הייתה הדרך שלי לא לקחת ברצינות את מצבי הרוח המוזרים שלה, לכולנו יש קשיים אך היא, הייתה לה דרך דיי מאיימת להתמודד איתן, היא הייתה נוהגת לנשוך את שפתיה, לפעמים כשניסתה ממש לא לברוח היא הייתה משפשפת חזק את מצחה כאילו מנסה להפטר מהמצב הקשה בו הייתה נמצאת. אני מאמינה שההתנהגות שלה לא הייתה מוזרה כל כך אם היא הייתה קוראת פעם פעמיים בשבוע. אך היא, נהגה לברוח אל החנות של לובלין מידי כמה שעות. כאילו החיים נעשו בלתי נסבלים, ואני מבטיחה לא היו אלה חוויות קשות שהשאירו אותה חסרת סבלנות, אלא היו מסיבות ימי הולדת, פעילויות גיבוש ארוכות, נראה כאילו כל דבר שגבל בחברה העיק עליה, וזה היה כל כך מוזר כי היא אהבה אנשים בדקדקנות ושימת לב שאני הייתי מייחלת להם. היא נהגה לשאול לשלומם של נהגים ובאמת להאזין להם, היא נהגה להתקשר לסבתות זקנות שבמקרה נאנחו לידה ולשאול אם מישהו דואג להם. היא שקלה פעמים רבות מתי לוותר על הרמת לכלוך מהרצפה ומתי להרים אותו פשוט משום שרצתה להרים את כולם וזה לא היה אפשרי. היא פשוט הייתה יצור כזה שאחרי יום ארוך שם לידך פתק שאומר שהיא הבחינה בך ושתהיה חזק, היא יצור כזה שעל אף שברח מכל אחריות שהוטלה עליו דאג בגינה עד שבכה בלילות.
ועל אדם כזה לא רציתי לוותר. פשוט, לפעמים כשהיא ברחה לחנות של לובלין היה לי קצת קשה לזכור את כל זה, היא הייתה נשכבת במיטה מתכסה היטב בשמיכה ואז בוהה, במשך שעות. ואז בוכה, ואז תוקעת את האזניות באוזניים ופותחת בבולמוס כתיבה של כמה שעות. ובזמנים האלה אם הפרעת לה היית מקבל בעיקר רטינות ואת הפרצוף האומלל הזה שהראה שהיא כבר לא מסוגלת לסבול יותר. ואחר כך היו באים אינספור האשמות, ומילים, עוטפים בבונבוניירות של כוונות נסתרות וסתומות ואין סוף של חששות ומשפטים מטופשים שרק הראו כמה מעט היא יודעת על האהבה שלי אליה או על אהבה בכלל. לא הייתה זאת אשמתי שהיא חושבת באותם זמנים שאני לא חברת אמת, או שהחברות שלנו תתפרק, היא פשוט הייתה אדם כזה שפעם בחודש גם עצר לקנות בחנות של לובלין מעט חששות וחוסר ביטחון עצמי.
אבל יותר מכל אהבתי אותה, פשוט כי הייתה החברה שלי, אפילו ברגעים החשוכים שלה, כשלא ידעתי מה לענות על שאלותיה, כשלא ידעתי אם היא תגמל מהביקורים הממושכים בחנות המיותרת הזאת ותפסיק לרכוש שם בכספים מרובים רגשות שלילים ושקרים מסוכרים. ואתם יודעים אהבה זה לא רגש שפשוט מכבים.
אבל בינינו החנות הזאת הייתה רק התרוץ שלי כשלא יכולתי לנפץ את הריחוק שלה
והריחוק הזה היה הדבר היחיד שקישר אותה אלי, אלינו, אל המציאות. כי כשכל זמנה היה מנוצל עד תום, עד מחנק. עד כי לא היתה לה האפשרות לברוח ולעשות כמה קניות או סתם לבהות בקונים אחרים. היא נעלמה לי, לא כי בחרה להתאבד, זה לא היה הדרך שלה להתמודד עם דברים. פשוט, היא הפסיקה להיות היא והתחילה להיות אדם אחר, בלי הטוב ובלי הרע שלה, פשוט אדם אחר. חברה של מישהי אחרת.


תגובות (33)

יוקי, את מדהימה!
כל כך כיף לראות אותך פה באתר.
נהנתי לקרוא♥

28/05/2016 23:50

    תודה, גם אותך!
    רציני שהבדידות באתר מתחרה עם החיים…

    29/05/2016 00:08

    זהו…
    שמתי לב שיש פה ממש מעט אנשים, חבל…

    29/05/2016 00:13

אוי ואבוי, עצוב

29/05/2016 11:14

    מה? זאת לא הייתה הכוונה!
    אבל אולי זה מה שמשתמע מהסיפור…
    תודה לאס!

    29/05/2016 11:56

אז מה הייתה הכוונה שלך?

29/05/2016 17:24

    לא יודעת, סתם רציתי להפוך את המשפט "החנות של לובלין" למין שם קוד, פשוט דברים זרמו משם ונהיה סיפור שבכלל לא ידעתי שצריך להכתב…
    מבינה?

    29/05/2016 18:15

הרגשות שלו מעציבים אותי. במובן מסוים זה נראה כמו אהבה חד צדדית וקצת עצוב לי בשבילו…
בכל מקרה, אהבתי את הכתיבה, זה סיפור ממש יפה עדי ♥

30/05/2016 17:26

סאפ!
איזה תגובה נדירה, פשוטה נעימה ואוהבת!
ה' עשה איתי חסד, שדאג שתהיא כאן יחד איתי…
את יודעת, החנות של לובלין היא בסך הכל תרוץ לבריחות שלנו, פשוט שכנראה הבריחות שלנו שקטות יותר עד שאיש לא מבחין בהם ומכנה אותן בשם…

30/05/2016 19:21

לא סתם האתר ריק, כל הכותבים הטובים עברו לאתר אחר שאת שמו שכחתי.
בכל אופן סיפור נהדר, מחזיקה לך אצבעות שתהיי תמיד בחברה רבה וטובה.
נ.ב גם אני דיי נטשתי את האתר ואת הכתיבה לטובת ציור אז …
love you but we see each other very rarely. good luck and all that….

30/05/2016 19:47

    להלי!
    ציור, זה חדש? או שהוא נזנח לטובת הכתיבה?

    30/05/2016 20:11

    זה חדש.

    09/07/2016 19:30

אהה הבנתי לפי התגובות, לייק איט

30/05/2016 20:59

    תודה, התגובות שלך מתוקות!

    31/05/2016 01:22

זה פשוט מדהים,
לקרוא וליהנות מכל רגע (-:
אהבתי ♥

31/05/2016 15:14

    קוראים אותך סומסום? כמו סומסום היפתח מאלדין?

    את ממש מתוקה, ניסיתי להכיר אותך קצת אבל את לא ממש מפזרת מידע על עצמך, אז בטח שלא נכיר אותך…
    בכל אופן, דיי שמחת אותי עכשיו!
    אני יוקי, והיה לי נעים להכיר!

    31/05/2016 15:56

היי^_^
אמרת לי לקרוא את הסיפור האחרון שהעלית אז הנה אני:)
ויש לך המון תגובות!!
כמו כל אלו שלפני כתבו, זה היה יפה ממש!!
הכתיבה שלך הייתה מעורפלת כזו אבל בדרך יפה וטובה, אהבתי!!

31/05/2016 15:56

    תודה, ילדת הנדנדה!
    את האמת שאני מהדור הישן, אז אני מפונקת בתגובות.
    דבר שהדור החדש די מכחיד לי פה באתר…
    "אני עוד הוכיח לכולם פה שאפשר להיות קהילה של חברים ולא של זרים!"
    (סיימתי את נאומי לאומה)
    נדנד!
    תודה על התגובה!

    31/05/2016 16:07

וואו! הקטע מהמם, ממש כיף למצוא קטעים כאלה באתר:)

31/05/2016 17:27

    וואו, תודה!
    שמש, סיפקת לי די אור לחודש שלם!
    יוקי!

    31/05/2016 21:06

מקסים :-)

31/05/2016 17:36

    תודה מקסימה בעצמך!
    מעניין איך מילה אחת גרמה לי כל כך הרבה שמחה!

    31/05/2016 21:08

אה ובפרופיל שלך ציטטת ושכחת לסגור סוגריים

31/05/2016 19:24

    באמת מחדל שכדאי לי לטפל בו…

    31/05/2016 21:09

מאוד אהבתי את מטפורת הסחורה בחנות, היא הייתה משעשעת ואף עצובה מעט. בהתחלה זה היה נשמע כאילו המספרת לא ממש קיימת כדמות בסיפור ורק אחרי כמה שורות הבנתי שהילדות הן חברות. אך יופי הסיפור מפצה על כך לחלוטין.
אני (כרגיל) אהבתי.

04/06/2016 10:50

    תודה אליס!
    אוף, אין לי עוד מה להוסיף אבל לא התחשק לי לייבש אותך. אז רק תדעי,
    את לא מיובשת!
    יוקי!

    05/06/2016 20:32

חי חי חי.. אני שמחה שחשבת על זה (:

10/06/2016 18:32

קטע מעניין מאוד, מרתק.
הכתיבה שלך נפלאה, אני מחכה לקרוא עוד חומרים, שיהיה חג שמח :)

12/06/2016 01:30

    תודה רבה!
    אני שמחה שאת מחכה לחומרים חדשים, זה נעים ומשמח לקבל כזאת מחמאה!
    יוקי!

    12/06/2016 23:43

כבר זמן מה שאני רוצה להגיב לך ופשוט לא עושה את זה משום מה.
יש לך כישרון כתיבה מדהים, ורעיונות – אפילו יותר. כיף לקרוא יצירות שלך.

מאוד אהבתי את הקטע הזה. מאוד.
סיפור שמסופר מנקודת מבט של צד שני, ולא מפי מספר יודע כל או מפי הגיבור עצמו – זו צורת כתיבה מאוד מסקרנת. אני צופה מהצד, ועדיין כביכול משתתפת בסיפור עצמו ומצליחה להזדהות עם הדמויות.

התיאורים שלך כל כך מדויקים. הכתיבה רהוטה. הרעיון – כבר אמרתי – גאוני!

רק שניים-שלושה דברים קטנים:
* "ריטונים" – רטינות (?)
* "כי כשכל יומה היה עמוס ודרשו וממנה עד (…)" – משהו במשפט הזה קצת השתבש.
*המשפט האחרון קצת חרג לי מקו העלילה. אבל זו רק דעתי.

סתם מתוך התעניינות, זה מבוסס על חוויה אישית?

28/06/2016 23:37

    וואו קלייר מדהימה!
    איזה תגובה נעימה, מחמיאה ועם זאת ביקורתית במידה הנכונה!
    תודה ענקית לך.
    וכן. זה מבוסס על אמת…

    29/07/2016 02:54

אחרי שנתיים מהפעם האחרונה שנכנסתי לאתר, נראה שהוא השתנה הרבה. היצירות הידרדרו נורא וקשה למצוא קטעים מעניינים ומקוריים – מה שגרם לי לבדוק מי מחבריי הישנים עדיין פעיל באתר הזה, ואני שמחה לגלות שאת עדיין פעילה כאן, ועכשיו את כותבת אפילו יותר טוב ממה שזכרתי!
לא בטוחה בכלל שאת זוכרת אותי,
כי אחרי הכל לא הכרנו תקופה ארוכה,
שיראל.

29/07/2016 01:46

    שיראל!!!
    קודם כל אני זוכרת אותך, במעורפל. אבל תמונת הפרופיל שלך מוכרת לי מאוד. אולי גם הצלחתי לשחזר איזה מחשה עלייך, משהו בקשר לתגובות טובות? יכול להיות?
    אני פעילה פה, אבל לא רציף כמו בעבר…אני פשוט קצת עסוקה בכתיבה של סיפור ארוך וזה מוציא לי את כל האנרגיות אז אני מפרסמת בערך פעם בחודש…
    תודה על המחמאות. את נדיבה מאוד!
    תודה לאל שהשתפרתי אם הייתי תקועה במקום עם כל ניסיונות הכתיבה שלי זה היה מעט מאכזב…
    יוקי

    29/07/2016 03:04
5 דקות
תגיות:
סיפורים נוספים שיעניינו אותך