הטיול של נעמי

סיימתי לארוז את המזוודה."זה הולך להיות טיול סוף שנה הכי מגניב ever!!!" חזרתי ואמרתי לעצמי. אמא צעקה לי מהמטבח:"נעמי,שימי גם קרם הגנה, בכל זאת, זה אילת". "טוב,אמא" אמרתי. הלכתי לאכול ארוחת בוקר, כמו שאני אוהבת: חביתה ועגבניות בפיתה ושוקו, אכלתי בשובע. רונה, בדיוק התקשרה להזכיר לי להביא קצף גילוח, כדי לעשות לכולם זקן בלילה. התגנבתי למקלחת של ההורים שלי ולקחתי את הקצף גילוח של אבא שלי. עומר, תפס אותי ובא לצרוח לאבא שגנבתי לו את הקצף גילוח. סתמתי לו את הפה, הוא התפתל וניסה להשתחרר מהאחיזה שלי. אמנם, עומר, רק בן 9, ואני בת .12 אבל הוא מאוד חזק והוא הצליח להשתחרר מהאחיזה שלי. הוא הבטיח שהוא לא מספר לאבא רק אם אני נותנת לו 20 שקל. הסכמתי. יצאתי מהבית למקום האיסוף, שם פגשתי את רונה. ישבתי לידה באוטובוס ושמענו מוזיקה.היה מאוד משעמם-4 שעות נסיעה. כשסוף סוף הגענו והתמקמנו בחדרים, קפצתי למיטה ונרדמתי. התעוררתי לקול צרחות ויריות, קמתי בבהלה וראיתי ילדים רצים לכל מקום, מורים מבוהלים ותלמידים פצועים. ניסיתי לגלות מה מתרחש ואז ראיתי, היה שם 4 ערבים מחבלים עם אקדחים שלופים שירו לכל עבר.הם כינסו את כולם בחדר אחד. אחד מהם אמר:"עכשיו, כולכם שבויים שלנו עד שהממשלה תחליט אם היא מסכימה להוציא מהכלא 20 חברים שלנו בתרומתכם. הבניין ממולכד, כל מי שינסה לצאת, יפוצץ את עצמו ואת כולנו". הייתי בשוק, איך זה קרה,איך הם נכנסו, מה קורה פה?
בינתיים נשמעו סירנות של משטרות. חיכינו וחיכונו, עד שהממשלה תחליט מה עושים איתנו.לא היה לנו לא אוכל ולא מים, היינו מורעבים. הערבים, פתחו את הרדיו ומגיש החדשות אמר:"4 מחבלים ערבים חדרו לאכסניה באילת ולקחו שבויים.השבויים הם כיתה ו'1 מבית ספר כלניות בתל אביב. הם דורשים 20 פושעים תרומתם.הממשלה, החליטה לא לתת להם את מבוקשם. ולהשאיר את השבויים חסרי אונים מול המחבלים. המחבלים, סגרו את הרדיו והתחילו לירות עלינו אחד- אחד. הם הגיעו אלי שמעתי את דפיקות ליבי:בום-בום-בום-בום-בום אלה היו דפיקות מהירות וחזקות. הכדור הגיע לעברי וכשהוא נגע בראשי, שמעתי את רונה אומרת:"נעמי,נעמי,נעמי,נעמי". ובבת אחת קמתי, זה היה חלום.