היא והוא, היחידים שנותרו

היא זכרה המון. גם הוא זכר. זכרו איך צדו, דרסו, הרעילו והמיתו את כל ה-283 חבריהם הטובים. נשארו רק הם. הם לבד, האחרונים ששרדו. לא יהיו לעולם, עוד נמרים בארץ ישראל, אלא רק בספארי, או גן חיות אחר.
אין יותר. הם האחרונים והיחידים שם. הוא עיוור, כתוצאה, כנראה, מקרב, והיא כבר זקנה, בת כ-70, 75. עצוב לחשוב על זה. היא מנסה שלא להזכר ביום האחרון בו ראתה נמר אחר, חוץ מחברה היחיד, או בכלל, חייה לא מבויתת.
פעם הארץ שפעה בחיות האלה.
היא מרוצה רק מהיעלמות האריות, אויביה המפחידים, שאותם היא אפילו לא זכתה לראות.
היא כ"כ מתגעגעת. רוצה לפגוש את ילדיה הצעירים, נכדיה, שנדרסו בעת שניסו לעבור כביש, כל אחד מת בנפרד. אפילו הלוויה לא עשו להם. היא לא זכתה אפילו להיפרד. פשוט לקחו אותם, וטמנו אפשהו בגבעה מזובלת.
ומי אשם? מי עשה את הדברים הנוראים האלה?
נחשו.