היום שבו זרקו אותנו לים / הנעלם הגלוי

עשורים רבים חלפו, מלחמות אינספור וחיי אדם רבים שקופחו בשני הצדדים – אך הבטחה אחת נשארה בעינה – "יום אחד נזרוק אתכם לים".

היה זה יום קיץ רותח, חמסין של ממש, ואנשים לא ציפו לזה כלל וכלל. פתאום הגיחו רבים מהם לתוך מדינתנו, ואנחנו לא יכלנו להם.
הם נראו כמי שאין לו מה להפסיד, מטורפים של ממש.

ואז החל הדבר הכמעט בלתי אפשרי מרוב הטירוף שבו – כל אחד מהם תפס ילד אחד משלנו, ורץ עמו בידיו, בעוד הילדים זועקים לעזרה.
אף אחד הרי לא האמין שיום אחד זה יקרה, שיום אחד באמת תבוצע אותה הבטחה שאבותיהם פיזרו במשך שנים.

הגענו לא הרבה אחריהם, ובעודנו מתנשפים במרץ, ראינו מחזה שמרוב שהוא היה כה סוריאליסטי, סברנו שאנחנו בתוך חלום, או אף חווים מכת חום רצינית והזיות כתוצאה מהחום.

לא רק שהם לא פגעו בילדינו, הם אף שיחקו איתם. כל השנים האלה חשבנו שברצונם לפגוע בנו, אך במחשבותיהם היה רק משחק והנאה משותפת.
בשלב זה הצטרפנו גם אנחנו אליהם – תפסנו את ילדיהם, הרמנו אותם גבוה גבוה וזרקנו אותם לעשות סלטה לכיוון הים.
אילו רק ידענו את כוחן של מילים דורות קודם לכן, כנראה שכבר בנינו היו משחקים אלה עם אלה.