הכלב שנשאר שם

היה יום חם. כולם נכנסו לכיתה והזיעו.הייתה לנו הצגה אני כבר לא זוכרת על מה. אני רק זוכרת את הסיפור על הכלב שנשאר שם. גאיה מצאה כלב. סתם כלב. חמוד אבל מלוכלך.היא לא יכלה לקחת אותו כי היה לה כלב.אני פשוט עמדתי מהצד וחשבתי: מי כבר ייקח אותו ? אני לא יכולה.אבא שלי לא מרשה לי.הסתכלתי על האנשים אף אחד לא יכל.רציתי לצעוק:" מה הבעיה שלכם?!" אבל גם אני לא יכולתי לקחת אותו. בשעתיים הראשונות הוא היה בכיתה שלנו.בשעה שלישית ורביעית היינו צריכים ללכת להצגה.לא יכולנו להשאיר אותו בכיתה שלנו.מה אם הוא יעשה פיפי??? אני לא רוצה לחשוב על זה.המורה שלנו לבעלי חיים שם אותו בפינת החי.אבל לא משחורר.בתוך כלום חצי מטר על 30 סנטימטר. הוא בכה. כל הבנות שמו לב אבל לאף אחד לא היה אכפת.
כולם דיברו על זה.אמרו למורות שזה לא פייר להשאיר אותו שם אבל דיברתי אם איה:"אוי ביי איך הם אמורים להשאיר אותו שמה???? הוא ימות! מה נעשה? "כלום" איה אמרה"אי אפשר לעשות כלום" אבל משהו כשהיא אמרה את זה גרם לי פשוט לכעוס ולכעוס ולכעוס.ואתם לא רוצים להיות לידי כשאני מתעצבנת.החלטתי שהכלב הזה לא ישאר שם יותר אני אשחרר אותו.יצאנו מבית הספר והמורה שלנו ספרה את הילדים בכיתה. חיכיתי עד שהמורה הסתובבה ורצתי רצתי לבית ספר עברתי על פני איה אבל רק ראיתי את הפרצוף הנדהם שלה.
ירדתי במדרגות הכי מהר שיכולתי ועברתי על פני השומר.הוא צעק משהו אבל התעלמתי ממנו.רצתי לפינת חי שחררתי את הסורג ולקחתי את הרצועה.הבאתי אותו לכיתה שלנו והשארתי לו קצת אוכל ומים.לא משנה אם הוא יעשה פיפי בכיתה. לקחתי את הילקוט והלכתי כי במילא אין טעם להישאר מה כבר יעשו לי? כהשגעתי הביתה הפנים הזועפות של אמא כבר הסבירו לי שהמנהל התקשר אליה.