הכל התחיל ממכתב

הכול התחיל ממכתב,
הוא נכתב בידיים טובות ומלא כוונות טובות.
הוא היה אמור להישלח אל כתובת שעכשיו היא אסורה.
אבל המכתב ישן וידיים שהפכו מוכתמות עם הזמן.
בתוך מפעל שדרכו, כדרכו של עולם. הפך כבר מזמן למוסד ארכאי.
בשנים שכאלה, שנת 3015.
ישראל, או לפחות זיכרונותיה.
מה ומי שמכיר, אולי מתמונות של תפארתה.
אומנות וחובבי היסטוריה שכל כך מעטים הם בעולם.
רק הם יוכלו לומר שהייתה זו הכתובת, בכל רחבי תבל לא היה כמותה.
הם לבדם ידעו לספר ולפאר את התמונות אשר מהן לא נותר דבר פרט לכמה מילים.
המכתב שהיה יחידי, היה מיועד לאדם אחד בלבד, שעליו השם כלל לא נכתב.
רק מילה קטנה שממנה נותר רק לנחש שהשם נכתב לידיד קרוב כמו אח. נכתב לאב או לאם.
לאהוב או אהובה.
אין איש יודע. אך קצר הוא היה. מקסים ושובה בכל מילה.
עליו נכתב, בשפה שהייתה אז מקובלת:
"שלום,
הייתי רוצה לשאול לשלומך,
אבל אתה אותי מזמן שכחת.
אולי אתה באמת לא הייתה אמיתי.
אולי השלת את וכולנו, כאשר היינו יום אחרי יום
קמים ואת שימך מהללים.
שכחת, אז אשכח גם אני"