אופטימית:)
אני אוהבת להמציא סיפורים קצרים ולכתוב בגוף זכר- מוציא אותי לגמרי מהמקרה.

הלוואי שזה הכי נורא

אופטימית:) 30/04/2013 826 צפיות 10 תגובות
אני אוהבת להמציא סיפורים קצרים ולכתוב בגוף זכר- מוציא אותי לגמרי מהמקרה.

"הלוואי שזה יהיה הדבר הכי נורא שיקרה בחיים שלי." חשבתי.

אני הולך ברחוב ומסביבי עיר, זיהום רגיל של אוויר, כביש משמאלי אך מכוניות נוסעות בו רק לפעמים, לדוגמה כרגע אין מכוניות באופק, או שבעצם… הנה אחת עוברת בדיוק עכשיו.
אני אוהב את זה. יש שקט לא מוסבר של עיר, זה לא שקט כמו שיש בכפר וכמובן שזה לא שקט כמו שיש באי בודד, אבל זה שקט כזה, פנימי, אולי כי אני לא מרגיש את הרעשים מסביב ואולי כי הם אינם.
חיוך גדול מופיע על פרצופי.
מזג האוויר, בדיוק כמו שאני אוהב אותו – לא חם ולא קר.
אני הולך על המדרכה והעצים הגבוהים מצלים עליי. מתחשב מאד מהם לעשות עלי צל, כאילו שזה בדיוק מה שהם תכננו לעשות, צל עליי ביום הזה בדיוק. אבל מה זה משנה בשבילי או לא בשבילי?
זה כאן, ממש פה, קיים, אז אני מודה לזה, גם אם זה לא במיוחד למעני.
ציפורים מצייצות, ממש מקסים.
אני עוצם את העיניים והולך כמה צעדים, איזו שלווה ממלאת אותי, שלווה שקשה לתאר במילים, כלום לא מפריע לי, על אף שיש המון דברים שאמורים להפריע לי.
למי אכפת.
אז נכון שחברה שלי כועסת עליי, נכון אולי זה אשמתי אבל אני את שלי עשיתי, אמרתי לה שאני מצטערת, אם זה לא מספיק לה ואם גם שוקולד לא מספיק לה, ואם פרחים לא מספיקים לה ואם אני בא לבית הספר שלה בהפתעה לא מספיק לה אז לא אכפת לי. אני כבר לא אשם בכלום.
אז נכון, נכון שנכשלתי במתמטיקה בפעם השנייה על אף שדווקא למבחן הזה למדתי, למדתי זה מילה קטנה מידי מכדי לתאר כמה למידה נעשתה! חרשתי למבחן הזה. אבל נכשלתי ..
נכון גם שרבתי לאחרונה עם חבר שלי, אמנם זה לא החבר הכי טוב שלי אבל עדיין חבר זה חבר. ופה אני יכול להאשים את עצמי ויכול שלא, אני אפילו לא זכר למה רבנו לכן אני מעדיף לא להצביע אצבע מאשימה לאף כיוון.

הפנים שלי מעט מחווירות, כשאני חושב על זה, המזג האוויר הזה די מעצבן, מה זה לא חם ולא קר?
מה אני אמור לעשות עם מזג אוויר כזה?!
אם קר אני לובש יותר בגדים, ואם חם אני לובש חולצה קצרה אחת, ועכשיו בכלל לא יודע מה ללבוש!
והציפורים האלה עשו לי כבר חור בראש! ציפ ציפ ציפ ! נו באמת שיהיו מקוריות פעם בחיים שלהן.
וגם השקט הזה, מה זה אני בעיר או במדבר שומם?!
איפה האנשים ? איפה כל המכוניות חוץ ממכונית שעברה לפני איזה שתי דקות עם ילדים מרגיזים ששרו מזרחית מתוכה כאילו שממש בא לי לשמוע את השירים האלה שלהם.
וגם הזיהום הזה, אין מכוניות אבל הזיהום ועוד איך יש!
אני מנסה להירגע…
עושה חיוך בכוח והוא יוצא לי לא אמין בעליל- אני נראה כמו ליצן רצחני שיתקוף ילדים קטנים עוד שנייה, מנסה לעצום עיניים וללכת עוד כמה צעדים.
"אחח סעמ.." אני מסנן לאחר התנגשות לא נעימה בכלל עם עמוד חשמל.
לעזאזל עם העמודים האלה! אי אפשר לשים אתם במקומות אחרים ?! דווקא על מדרכה?!

יום מטופש. אבל אני לא אשם בכלל, כל מה שעשיתי היה בשביל שיהיה יותר טוב אבל זה רק הזיק יותר. שונא את זה. לעזאזל..
אני עוצר לרגע, אומר לעצמי "די להיות טיפש ולהתעצבן משטויות"
מוציא את הפלאפון שלי מהכיס ומפריד את החוטים, דוחף את האזניות לאוזניים ומדליק מוזיקה בווליום בינוני.
נשימה עמוקה.

"הלוואי שזה יהיה הדבר הכי נורא שיקרה בחיים שלי." חשבתי.


תגובות (10)

ואוו יפה מאוד
אהבתי את זה שאת לוקחת את זה בגוף של זכר כול הכבוד
כתיבה יפה
אוהבת שרית
ולילה טוב

30/04/2013 12:52

תודה רבה, לילה טוב גם לך

30/04/2013 12:58

בבקשה=)
(אבל אני לא אולכת עוד לישון )

30/04/2013 12:58

לאופטימית ולשרית החביבות – אני רוצה להיפרד מכן מאחר ולא אוסיף לכתוב יותר באתר לאחר שמחקו לי את הספור שכתבתי לרגל מלאת 2500 סיפורים שכבר כתבתי אין לי מושג מי עשה זאת למי יש גישה לסיפורים – אך זה מאד מאד מעציב אותי וחבל על הבריאות שלי – תמשיכו לכתוב ולהנות ממני באהבה בקי ♥♥♥

30/04/2013 13:05

לא בקי לא ?
אסור לך לעזוב
בבקשה ממך

30/04/2013 13:06

אופטימית- קטע ממש יפה 3>
ובקי את לא יכולה לעזוב!….

30/04/2013 13:11

הסיפור מעולה! מאוד נהניתי לקרוא! את כותבת על נושאים ראליסטיים ומתארת סיטואציות באופן חד וברור, כל הכבוד! כיף לקרוא סיפור כזה!
ודרך אגב, מגניב שאת כותבת מנקודת מבט של זכר, אני לרוב אוהבת לכתוב מנקודת מבט של נקבה, כי קל לי יותר להתחבר לדמות XD

30/04/2013 13:14

אבל חביבות שלי אוהבת אתכן כל כך אבל למה תמיד מעציבים אותי ופשוט מוחקים לי סיפורים – מה היה קורה עם הסיפור לרגל 2500 סיפורים עם התגובות הכי מחממות את הלב מצידכן לא היה נמחק ??? למי הוא הפריע ? למה תמיד עושים לי כאלה תרגילים בלשון המעטה לא אנושיים למה ?????

30/04/2013 13:15

מאוד אהבתי את הסיפור, את הכתיבה, ספת הגוף והשתלשלות האירועים. כל הכבוד.
ובקי, אל תפרשי. אני מבינה אותך אבל זאת לא סיבה מספיק טובה. את צריכה להישאר כאן ולהמשיך לכתוב!
פליז

30/04/2013 23:08

תודה רבה לכל מי שאהבה את הסיפור :)
אני אישית גם לא ממליצה לאף אחת לפרוש, בקי אני מדברת עלייך,
הסיפורים זה דרך מפלט לעולמות אחרים וזה עניין אישי והוא עושה טוב למשתמשים בו, לכן חבל לפרוש.

16/05/2013 08:06
6 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך