המאבק בדמעות.

"זהו נמאס לי.
הוא לא יכול להמשיך לגרום לי לבכות בכל פעם שאני בקושי נוגעת בו.
הפעם אני אאבק בדמעות ולא אתן לו לנצח!.
אקח את הסכין ואחתוך אותו בלי להתבלבל.
בלי למצמץ.
בידיים חשופות.
אחתוך אותו לחתיכות כאלה קטנות שלא יוכלו לדעת שהוא בכלל היה אי פעם בחתיכה אחת.
וגם אם זה יגרום לאנשים אחרים שנכנסים לחדר לבכות, אני לא אפסיק ולא אתחרט.
וגם אם יהיה לו ריח רע וחריף אחרי שאחתוך אותו אני אמשיך בכל הכוח.
כי הוא לא יכול לנצח אותי!.
אבל זה לא מספיק לי.
אני אטגן אותו בשמן רותח.
אני אוכל אותו בלי מלח.
אני אוכל אותו חיי!."
היא הושיטה את ידה לסכין והחלה לחתוך את הבצל.


תגובות (0)

הוספת תגובה - היה הראשון להגיב!
התחבר עכשיו בכדי להוסיף תגובה
1 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך