המלחמה

אני חושבת שזה לא נכון להגיד שהתחילה מלחמה. תמיד הייתה מלחמה. שנה שעברה, מבצע עמוד ענן. שנה או שנתיים (או שלוש, אני לא זוכרת) לפני כן, עופרת יצוקה. מלחמת לבנון הראשונה. השנייה. מאז שאני זוכרת את עצמי, כל כמה שנים מפציצים את הארץ בגראדים, רקטות, קסאמים. הייתה החטיפה של גלעד שליט. עכשיו, הנערים.
אל תחרטטו עכשיו שזו לא מלחמה, כי זאת כן. לקרוא לזה 'מבצע' לא אומר שזו לא מלחמה.
אם זו לא מלחמה, אז מה זה? מה זה לתקוף אותם והם תוקפים אותנו, אם לא מלחמה?
כולם שומעים אזעקות ולכולם הטלויזיה והרדיו פתוחים.
המלחמה והיריבות תמיד היו בקיום. הסכסוך. תמיד היו חדשות, פגיעות, טילים.
אם לא אצלכם, אצל אחרים. בשדרות. אשקלון. אשדוד.
תפסיקו לחשוב שזה לא קיים. זה תמיד היה קיים, וכולם התכחשו.

אתם מכירים את המושג 'המלחמה הקרה'? אם לא, אני אגיד לכם – אחרי מלחמת העולם השנייה נוצרה יריבות בין ארצות הברית לרוסיה. המעצמות בין הגדולות בעולם. היה נדיר לראות אותן במצב מלחמתי של ממש, אם בכלל. היריבות בין הקומוניסטים לדמוקרטים. תמיד היה נראה שזה לא קיים, בגלל שהם לא הפציצו אחת את השנייה. למה קוראים לזה 'המלחמה הקרה'?
בדיוק בגלל שנראה שאף אחד לא עושה כלום בנידון. שתי המעצמות סתמו.
אם זו סוג של מלחמה – אז מה קורה אצלנו? ואל תביאו חירטוטים ששמעתם אצל התקשורת.

אנחנו במלחמה.

תמיד היינו.

תשלימו עם זה.