הצלף

14/07/2013 605 צפיות אין תגובות

הרחוב הצר מתחלק ל2, ומשני עבריו הולכים אנשים, מהעבר האחד לכיוון אחד, מהעבר השני לכיוון שני.
ראשיהם של האנשים נפולים, הם אפורים מעט, כמו בסרט שחור לבן, לובשים שחור כולם.
במבט מרחוק הם רק נראים כבליל של אנשים המהלכים ביום קיץ חם.
אך כל אחד היה מבחין בעצב, כאילו האישיות פרחה מהאנשים וכל מה שהם עושים הוא ללכת בשני עבריו של הכביש בדממה סוררת.
אל כל ראשו של אדם יש עיגול אדום, אצל כל אחד הוא בגודל שונה.
ישנם כאלה שאי אפשר להבחין כמעט בעיגול אל ראשם, ויש כאלה שהעיגול מכסה את ראשם כמעט לגמרי.
מבין כל האפור של הרחוב ניתן לראות את העיגולים האדומים למרחוק,ובין כל הדממה הם צועקות כמאין מזמינות, אל אף שהן רוצות להרחיק.
ובקצה הרחוב, מגדל גבוה, שחור, מאיים, אך אין בו דבר מלבד מרפסת קטנה עלייה עומד הצלף.
עם רובה ענקי הוא עומד על המרפסת ומסתכל על האנשים שמהלכים, אל העיגולים האדומים שלראשם, כל מה שהוא רואה זה מטרות, מטרות שיש לפגוע בהם.
הוא מצליף בעיגולים, עם הם גדולים הוא יפגע אפילו כמה וכמה פעמים,הוא יורה ויורה עד שלא נשאר אדם ברחוב,
את הדם מראשייהם אי אפשר להבחין מבין כל העיגולים האדומים שהיו שם.
והצלף, הוא מחכה, עד שיבואו חדשים, עם אקדח דרוך, ובדממה.


תגובות (0)

הוספת תגובה - היה הראשון להגיב!
התחבר עכשיו בכדי להוסיף תגובה
2 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך