הרגע הזה

מכירים את הרגע הזה שחשבתם שהחיים שלכם מושלמים?
ואז… בום נוחתת עליכם פצצה מתקתקת:
רסיסים עפים לכל עבר, זעקות שבר נשמעות.
לא, שום דבר מזה לא קורה כי רק אתם מרגישים שהפצצה מתפוצצת. צורבת בבשרכם, מותירה אחריה שובל חרוך של צלקות עמוקות ומחוספסות.
הרגע הזה, שאת שמיי האור מסתירים שמיי העננה.
ארובות השמיים נפתחות וממטירות דמעות של יגון וסבל.
את עומדת שם לבד, אין מנחם, אין מושיע, את זועקת בישימון.
מחפשת קרן אור שתאיר את העלטה שמתפשטת כמו אש בשדה קוצים, את מחפשת אך עד מהרה מגלה שזה חיפוש עקר ולא יותר. ננטשת על ידי מי שחשבת לאוהבך, נותרת לבדך עזובה וזנוחה בצידי דרך אבודה. כול מה שהאמנת בו התגלו כשקרים, כזבים ובדיות.
את נהפכת להיות רק רוח רפאים עזובה שמשוטטת בשדה חיטה זהוב מושכת בצווארון חולצתם של האיכרים המיוזעים בתקווה לקבל מעט יחס מבני תמותה. פרי רקוב, עבש ונשכח מאחורי מאכל ערב. כרטיס ישן וקרוע של איש מקצוע לא יוצלח שלעולם לא יקבל טלפון מלקוח נלהב.
את שואלת, למה אני? למה השטן בחר להתעלל בי? אין מענה, אין מי שיגאל אותך מיסורייך.
את מסרבת להאמין לגורלך המר, מסרבת להאמין שזה הסוף, אבל זה הסוף.