הרחוב הכמעט ראשי

הלכתי ברחוב ההוא, הכמעט ראשי, שמוביל לרחוב הצדדי מאוד שבו נמצא הבית שלי. הלכתי, נהנית מהשקט, צופה באנשים ההולכים האחרים.
היה את הילד ההוא – או שהוא נחשב נער? – שהלך עם נערה בלונדינית, כנראה החברה שלו. הבטתי בו עוד קצת וזיהיתי שאי אז, כשאני הייתי תמימה יותר והוא נמוך יותר, למדנו באותה הכיתה. אני חושבת שעכשיו הוא במגמת כדורסל.
מישהי עם חולצה של אלברט איינשטיין זקרה אגודל לכיוון הכללי לחולצה שלי, שעליה מודפס דף מיומנו של לאונרדו דה וינצ'י. משכתי בכתפיי בהתנצלות, פשוט כי לא עלתה בדעתי תגובה אחרת.
לא הבנתי איך זה הגיוני, שבדרום יש כמעט-מלחמה, גם בצפון, שזכינו באירוויזיון ושפה – פה כל כך שלו (אם מתעלמים מהרעש שהפיק שבט הצופים שממוקם בצד השני של הרחוב).