ואז זה נגמר.

עיניה נסגרות כשהמאפרת מושחת צללית כהה על עפעפיה.
היא נושכת שפתה בכאב כשרגלה נתקלת בחוד מחט שיוצר טיפת דם אדומה.
ידה נעה הלוך ושוב על הבד הסגול כשהיא מתאמצת להאחז במשהו שהוריה יוצאים מהחדר בצעד כושל, נפרדים ממנה בפעם האחרונה.
ציפורניה מושכות בעורה, צובטות זיכרונות שהיא כה מפחדת לאבד.
הכאב העמום עוזר לה להתמקד.
נערה הנשכרה כמשרתת עוזרת לה ללבוש שמלה שחורה כלילה, מרחפת כאירוניה לנצנוצי הכוכבים בשערה.
מישהו מעטר צווארה בתכשיטים, היא מריחה בושם כבד.
לבסוף היא צועדת, כבר לא יחפה, נעמדת מול דלת כהה.
הדלת נפתחת לאט, חורקת מנגינה נושנה.
היא צועדת קדימה, שני צעדים ואחר עוד אחד, והנה היא מהעבר השני.
הנערה ממשיכה ללכת לעבר מותה, והעבר נמחק מאחוריה, הילה של אור חם.

ואז זה נגמר.