וואנשוט זאין לליאור – Everything About You

הגעתי לביתי השקט אך הנורא נורא גדול , כמובן איך שלא יהיה גדול שאת גרה עם זאין מאליק . הוצאתי את הלפטופ שלי והתיישבתי במטבח . גופי צנח אל תוך הכיסא בעייפות ורגלי הקצרות התנדנדו מהכיסא , לא פוגעות בקרקע . המשכתי את מטלת הכתיבה שלי , מקלידה ומקלידה . ידי האחת שרועה על הדלפק עליו אני כותבת וידי השנייה ממשיכה להעביר את אצבעותיי במרץ על גבי המקלדת .
זאין היה בחדר , פורט על הגיטרה שלו בקל רם . "זי'!!" צעקתי ברחבי הבית . שמעתי טריקת דלת שבאה מקצה המסדרון , כנראה שהוא בדרכו עלי . והנה הוא באמת הגיעה עדיין מפזם א השיר שאותו ניגן בקולי קולות לפני כמה רגעים . "זי', אני מנסה לסיים את העבודה , אתה יכול להיות קצת יותר בשקט …רק לשעה ….בבקשה ?" הוא הנהן בראשו בכבדות .
"זה אפילו לא חזק כ"כ , אבל אני יהיה שקט יותר ….אני מנחש " הוא אומר בלי עניין כלל בחיי . עניי התרחבו בכעס , "תודה לך " עניתי באיפוק .
מאז שעברנו לגור ביחד הדברים הפכו להיות מתוחים יותר מאשר אי פעם . אנחנו מרבים להתווכח ולריב , תמיד היינו מאושרים ומאוהבים …היינו הזוג הכי דביק שיש.אבל עכשיו , כשהמצב נראה אחרת , כשעברנו לגור ביחד דברים השתנו . אין יום אחד שעובר בלי קטטה בינינו .אני עדיין אוהבת אותו , אבל זה לא אומר שאני אוהבת כל דבר שהוא עושה .
הוא המשיך לנגן , לגמרי מתעלם מהבקשה שלי להפסיק את זה . הרמתי את גופי וצעדתי לחדר שבו זאין היה .
"זי' בבקשה ? רק לשעה " התחננתי בעודי פותחת את דלת החדר . הוא הניח את הגיטרה על המיטה שעלה ישב.
"גאד זה לא כ"כ חזק ! למה את צריכה להיות כ"כ דרמטית " גבותיי התרחבו למשמע המשפט .
"דרמטית ?! ביקשתי ממך בנימוס להפסיק . למעשה יש לי ציונים ודפי עבודה , אני אצטרך להתפרנס מתישהו , אני לא מיליונרית אתה יודע ?" הוא קם בעצבנות .
"תגידי השתגעת ? את ברצינות כועסת על זה שיש לי כסף ואת צריכה ללכת לבית הספר ?" נדתי בראשי לאות טעותו .
"לא על זה אני כועסת בסדר ?! אני רק רוצה לסיים את המאמר שאותו אני כותבת ולקבל ציון טוב , בבקשה …אני מבקשת כ"כ הרבה !?" הוא לקח את הגיטרה שלו בחזרה לידיו .
"את יודעת , עכשיו כשאת מזכירה את כל הקטע עם המיליונר …כדאי להמשיך לנגן בגיטרה שלי כדי לוודא שאני נשאר מיליונר . אני עובד לפרנסתי במקום ללמוד בבית הספר , אז עם תסלחי לי אני לא רוצה שתרגישי כאילו אני גורר אותך אחרי המוזיקה שלי כך שאני חושב שהמחקר יותר טוב !" הוא סגר את הדלת בכוח בפרצוף שלי ופרט על מיתרי הגיטרה בקול רם .
"נמאס לי מזה !" מלמלתי לעצמי ולחדר הריק שנשארתי בו . חזרתי למטבח מנסה להמשיך לכתוב אבל המוזיקה של זאין רק מתחזקת ואני לא יכולה להתרכז . נאנחתי בעייפות ובקול . "אתה לא חי יותר זאין מאליק!" מלמלתי לעצמי. גלגלתי את עיני אחרי כמה דקות שהנגינה שלו עדיין לא הפסיקה , קמתי והלכתי לחדר הכביסה . לקחתי 2 חולצות טריקו , אחת כחולה ואחת אפורה …לקחתי שתי ג'ינסים כחולים וחזרתי לחדר השינה . הוצאתי תיק והכנסתי לשם את דברי החשובים ואת הבגדים . נזכרתי במברשת שיניים , הלכתי לחדר האמבטיה הנחתי את ידיי על הידית ….היא נעולה . הוא נעל את הדלת , גלגלתי את עיניי שוב . חזרתי למטבח , החלקתי את זרועותיי לתוך הג'קט הכחול שאני תמיד לובשת תפסתי את הנייד בידיי . "אני מגיעה אלייך " שלחתי לשרלוט אחותי שגרה שתי רחובות מכאן . "מחכה " היא שלחה עם פרצוף מחייך ליד . לקחתי דף קטן ועיפרון שהיה מונח על השולחן . "הולכת לבית של שרלוט לסיים את החיבור " הסתכלתי על הכתב המסוחרר שלי , לקחתי בחזרה את הפתק קימטתי אותו וזרקתי , זה לא שבאמת יהיה לו אכפת .
יצאתי מהדירה והלכתי שני רחובות לדירתה של שרלוט . דפקתי במהירות על הדלת ברגע שהגעתי , היא פתחה לי אותה וחייכה חיוך נעים . "קרב נוסף?" היא שאלה . הנהנתי לאישור .
"הוא פשוט לא מפסיק לנגן בגיטרה " נכנסתי לדירתה בסערה "ופתאום הכל באשמתי !!" הרמתי את ידי והנחתי את התיק על הרצפה "אני צריכה ללכת לקולג' כדי להתפרנס !" החלקתי את גופי על ספת העור הלבנה שלה . "טוב , את יכולה לסיים אותו כאן , אני מכינה ארוחת ערב …עם את רוצה תישארי ואני במטבח עם צריכה " אחותי הגדולה ממני ב5 שנים נשקה ללחיי והלכה למטבח ולי היה סוף- סוף שקט כך שיכולתי לסיים את המאמר .
"הי ליאור! ארוחת ערב …" שמעתי את קולה של שרלוט בוקע מחדר האוכל .
"כבר באה " צעקתי , בזמן שאצבעותיי רצות במהירות על המקלדת . "ו…סי…ימתי !" מלמלתי . "פיו , זה היה ארוך !" נאנחתי , סורקת שוב את המאמר בן ה17 עמודים במחשב . "אני חושבת שזה גמור !" אמרתי לעצמי ולחדר הריק מאיש וטרקתי את המחשב הנייד .
"סיימת ?" שרלוט שאלה כשנכנסתי לחדר האוכל .
"כן …." אמרתי והתיישבתי למולה בשולחן .
"את מתכוונת לחזור לדירה שלך ?" היא שאלה . הבטתי אל פנייה באהדה .
"אכפת לך עם אשאר כאן הלילה ? אני לא רוצה להתמודד איתו עכשיו …." קשקשתי עם המזלג באוכל , אפילו לא היה לי תאבון כאשר הריב בינינו עלה לראשי .
"כן זה בסדר , הוא יודע ? " היא שואלת מביטה בי .
"לא לא ממש טרחתי לספר לו …" אמרתי ממשיכה להביט על הרצפה ולא על אחותי .
"את לא יכולה פשוט ללכת בלי לומר לאן !!!!!!!" היא התפרצה ואני לא העלתי את ראשי והמשכתי לשחק בחוטים בחולצה שלי .
"זה לא כאילו שאכפת לו …"סיננתי
"כן אכפת לו ! תפסיקי להגיד לעצמך שלא אכפת לו ! " היא צועקת לוקחת נשימה עמוקה ונרגעת . "פשוט תבטיחי לי שתגידי לו שאת כאן " היא אומרת . אני מגלגלת את עיני והולכת לכיוון הסלון שם השארתי את התיק .
חיטטתי בו וחיפשתי את הנייד . עם הוא באמת דואג לי צריכה להיות לפחות הודעה אחת . הקלדתי את קוד הגישה , אין הודעות ! , אפילו לא אחת ! ….בסדר זאין , בסדר .
"את אמרת לו ?" שרלוט שאלה בדרכי חזרה לחדר האוכל .
"כן" שיקרתי .
~למחרת ~
כשהתעוררתי למחרת בבוקר , הרגשת הכעס על זאין חזרה למוחי . התגלגלתי במהירות מהמיטה , תפסתי את התיק שלי ונכנסתי לאמבטיה . זה תמיד הרגיש לי זר להתקלח המקלחת של מישהו אחר , אני זוכרת עד כמה קשה היה לי להתרגל כשאני וזאין רק עברנו לגור ביחד . השתמשתי בשמפו ובסבונים של שרלוט והרחתי בדיוק כמוה , בדיוק כמו פעם עוד לפני שגרתי עם נייל . הריח הרגיל שלי הוא ריח השמפו שזאין קונה מעורבב עם ריחו הנעים שלו. יבשתי את השיער שלי מניפה אותו באוויר עד שהתייבשו עד ששיערי החלק החום נח על גבי . לבשתי חולצה אפורה שהבאתי איתי וג'ינס .תפסתי את הנייד שלי שהיה ליד הספה . עדיין , שום הודעה , אפילו לא אחת !.
"הי ליאור את מצטרפת לבוקר , יש חביתה " שרלוט אומרת כשרואה אותי בדרכי הדלת הכניסה של דירתה .
"אני אשמח !" אמרתי , מנסה להדחיק עד כמה שאוכל את ההתמודדות עם זאין אבל ידעתי שאני חייבת לחזור לשם , אין לי ברירה אחרת . "אז מה את הולכת לעשות ?" שרלוט שאלה .הנדתי בראשי .
"אני לא יודעת שרלוט .אני חושבת שאני צריכה להיפרד ממנו . ולפני שתגידי …זאת לא החלטה של רגע …אני מרגישה ככה כבר הרבה זמן " אני נאנחת בתסכול .
"אני עומדת מאחורייך בכל החלטה שלך " שרלוט מחייכת עלי חיוך מעודד .
"אני מעריכה את זה …אבל עדיין ….אני מפחדת לעשות את זה אבל אני צריכה לגמור עם זה , אני חושבת שאני אלך ואגמור עם זה עכשיו …תודה על הכל , אני אסמס לך מה קורה " אני מחייכת עליה שמה את הצלחת בקיור ולוקחת את התיק על כתפי .
"אני אוהבת אותך , ואני כאן בשבילך כל הזמן " היא מחבקת אותי .
"כן אני יודעת , אני גם אוהבת אותך " אני אומרת מתוך החיבוק .
הלכת את המרחק המוכר מביתה של שרלוט לביתי שלי ושל זאין. אני מניחה את ידי על הידית לוחצת את מצחי החם על דלת העץ הקרה לפני שהכנסתי את המפתח . נכנסתי פנימה . הכל היה שקט . דממת מוות . סגרתי את הדלת מה שהפך לרעש גדול בגלל השקט ששרר בביתי . זאין וודאי ישן . לקחתי את ההזדמנות ורצתי לחדר השינה . זרם המים המוכר נשמע מהאמבטיה שבחדר . עלי להזדרז . שלפתי מזוודה ולתוכה הכנסתי במהירות את כל חפצי מביאה אותה לחזית דירתנו אחרי 15 דקות בארך . שמעתי ציוץ של ברז , המים הזורמים הפסיקו . עם רק היה נשאר ם עוד כמה דקות הייתי מצליחה לחמוק ממנו בקלות . שמעתי שהדלת נפתחה , התיישבתי במהירות על הספה והעמדתי פנים שאני רגועה ונינוחה כאשר בעצם אני מכינה את עצמי לגרוע מכל . זאין תמיד מביא בגדים חדשים לאמבטיה לכן כשיצא היה כבר לבוש .
"מה את חושבת שאת עושה ?" זאין שואל מופתע מביט על המזוודה העמוסה שלי בזמן אני משפילה את מבטי "הלך עלי " הוא המשיך והניח את ידו על מצחו .

"כן , הלך עלייך " הנהנתי לאישור "אני לא יכולה עם זה יותר זאין …".
"זאין ?!" הוא תקע את דברי "ממתי את קוראת לי נייל ?! תמיד הייתי די .ג'י בשבילך ?או ברוב הזמן זי' ! ממתי את קוראת לי ככה" הסטתי את מבטי לצד .
"ממתי שהתחלתי להרגיש שאנחנו אפילו לא במערכת יחסים ,זה ממתי ! תראה זאין חשבתי שאני צריכה לומר לך שאני עוזבת …לא שאכפת לך כי אפילו לא שאלת איפה הייתי אתמול " אמרתי והוא התקרב עלי .
"אז את אומרת שאת כועסת כי לא שלחתי לך הודעה ולא שאלתי לאן ברחת כי את ילדה בוגרת " הוא יורה באוויר בזלזול .
עצמתי את עיניי בחוזקה ובכעס "וזאת הסיבה שאנחנו נפרדים " לקחתי את שני התיקים "אל תנסה אפילו לדבר איתי שוב …ואני מבקשת אל תספר לעיתונות . הדבר האחרון שאני צריכה זה שכולם ישנאו אותי על זה שנפרדתי מזאין מאליק והרסתי את מערכת היחסים שלו " …
"סליחה " הוא אומר בחוצפה בזמן שכל גופו מחסה את הדלת ולא נותן לי לצאת .
"שמעת אותי , עכשיו האם תועיל בטובך לזוז ולתת לי ללכת " אני אומרת ומנסה לדחוף אותו מהדלת .
"לא את לא עוזבת " הוא אומר .
"כן . אני כן ! אוקי ?! תן לי ללכת " הרמתי שוב את קולי וניסיתי להזיז אותו אבל הוא לא זז .
"אני לא אתן לך ללכת ! " הוא צועק . "אני יודע שפישלתי " הוא אומר ומנמיך את קולו "ואת פישלת גם אבל זאת לא סיבה פשוט לברוך מזה ! אנחנו אוהבים אחד את השני "
"זה לא מרגיש ככה יותר , נמאס לי ללכת לישון ולהתעורר ליד בנאדם שאני מרגישה שהוא זר בשבילי ……" אמרתי משפילה את ראשי "אנחנו פשוט התקדמנו מהר מידי….אני לא רוצה את זה יותר " אמרתי מרימה את ראשי בחזרה "זאין תן לי ללכת " ניסיתי שוב לשנות את מיקומו אבל הוא לא זז.
"אני לא נותן לך ללכת את הדבר הכי טוב שקרה לי ליאור " הוא ישר את מבטו עלי .
"אתה אומר את זה רק כי אנחנו נפרדים " אני אומרת דופקת את אגרופי בחזהו רק שייתן לי ללכת .
"לא אני לא !" הוא הרים את קולו "אני מכוון לזה ….את הכל בשבילי ..אני יודע שאני יכול להיות אידיוט , אני יודע את זה ! אני מצטער ! אל הכל ! לא אמרתי כלום אתמול בלילה ….חשבתי …חשבתי שלא תרצי לשמוע ממני וגם….שרלוט סימסה לי שא אצלה ….היא ידעה שלא תסמסי לי בעצמך " .
"רגע מה ?! שרלוט סימסה לך שאני אצלה ?! גאד !! אני יהרוג אותה !!" התעצבנתי .
"לא , אל תכעסי עליה היא ידעה שאני אתחרפן כאן בלי לדעת מה עובר עלייך ….היא סימסה לי כשהגעת לשם , אז ידעתי שאת בסדר , ואת מוגנת "
"זה לא משנה כלום !" אמרתי ממשיכה בניסיונות כושלים להדוף אותו מדרכי .
"מה אני יכול לעשות ! אנחנו לא נפרדים ! אני אוהב אותך ! ואת אוהבת אותי ! אנחנו יכולים לעבוד על דברים " הוא החליק יד אחת על לחיי ועם היד השנייה עדיין הגן על הדלת .
"על מה אנחנו יכולים לעבוד זי'…." קולי התרכך , החזרת את שמו הרגיל שאני תמיד אומרת לפי .
"על כל מה שיידרש ! בבקשה , אני מנסה להילחם בשבילך ,כל מה שאני רוצה זה אותך …אני אוהב להתעורר לידיך כל בוקר אני אוהב את נקודת החן שיש לך ליד האוזן אני אוהב את שערך החום…אני אוהב כל דבר שקשור בך , אני אוהב אותך ליאור " הוא נושך את שפתיו , תשוש מהקרב "אל תעזבי אותי "
איך אפשר להגיד לזה לא ?!
"בסדר " השפלתי את מבטי .
"בסדר ?! את לא עוזבת ?! " הוא אומר כלא מאמין .
"אני לא עוזבת ….אבל אנחנו עובדים על דברים ברצינות " חייכתי חצי חיוך .
הוא מחץ אותי בחיבוק וסובב אותי בין זרועותיו ונישק את מצחי . "אני אוהב אותך " הוא אומר .
"אבל אנחנו עובדים אל דברים אל תשכח , ואל תתלהב אני עדיין כועסת עלייך " צחקקתי מעט וכך גם הוא .
הוא נישק אותי "עדיין כועסת ?" הוא שואל . הנהנתי באישור ,הוא נישק אותי שוב "עדיין כועסת ?" הוא שואל . "כן" אני אומרת והוא מצמיד את שפתיו לשלי שוב . "עדיין כועסת ?" הוא שואל אחרי שנישק את שפתי בפעם השלישית . נשכתי את שפתי "לא " עניתי בחיוך. הוא נישק אותי שוב ולקח בידו האחת את המזוודה ואת ידו השנייה שם מסביב לצווארי "ועכשיו נלך להוציא את הבגדים שלך מהמזוודה " הוא נישק למצחי בדרך לחדר .