חיים שנמצאו ברגע של מוות.

חיפשתי חלומות ועולמות שונים, חיים שאיבדתי וימים שלמים. מה שלא עשיתי כדי למצוא אותך, ואת עצמי. איפה לא היינו, איפה לא נשמנו נשימות אחרונות בין גלקסיות רחוקות, ורק נשימה אחת אני זוכרת.
דמעות שנופלות אך הסיבה נאבדה ממזמן, חיי עוברים מול עיניי והמוות עומד מולי ושופט אותי. אני שמוכנה כבר לוותר ולשכוח, לאבד את הכול ולצלול לחשכה, נזכרת בזיכרון אחד אחרון.
הסיבה למה אני כאן, הסיבה למה אני נופלת, הסיבה למה קמתי והסיבה למה אני כבר לא משקרת. ימים שלמים שחשבתי ונמאס לי וכבר לא אכפת לי, אבל זיכרון אחד אחרון ואני מסתכלת לאחור.
אני רואה את האור שהצלחתי לראות רק עכשיו כשאני כל כך קרובה לחושך, אני רואה את מי שאני לא יכולה להשאיר לבד ככה, אני רואה את עצמי. אני מסתובבת ועם כל כוחי רצה חזרה, אל העולם שבו חייתי, חסר תקווה. אבל החיים שלי שנטשתי כלכך מהר בלי כוונה, אותם אני אקח ואשמור קרוב לליבי, כי אני כאן. אני אצעק ואצרח כי אני נמצאית כאן, כי אני חיה ואני קיימת ואף אחד לא יגיד לי אחרת, אני כאן ולא אלך ולא אברח, אני כאן.
וכך אני אחייה.