חיפושים.

22/07/2013 602 צפיות 2 תגובות

הילד הביט בזוג שישב על ספסל בגן הציבורי, הוא נשען על עץ נמוך שהסתיר אותו כמעט לגמרי.
מרחוק הוא שמע רסיסים של שיחה.
"אין לי זמן, אני לא יכולה לעשות את זה יותר." היא ענתה על שאלה שנשאלה בלחש באוזנה.
"אני אוסיף לך שעות ביממה." הוא נשק לידה, והיא גיחכה.
"הלוואי. אולי תוכל לפתור עוד כמה דברים? למשל… הייתי רוצה לנסוע לירח." היא מלמלה בחוסר אמון משועשע.
"הו, אני אשיג לך איזה טרמפ על ענן."
היא הרצינה לפתע.
"זה לא מצחיק, זה לא יכול לקרות."
הילד רק בקושי הבחין בגבותיו של האיש שהתכווצו.
"הכול יכול לקרות," הוא נשען לעברה, "אני יכול לעשות הכול." היא ניערה אותו ממנה ובהתה באוויר בטשטוש.
"אתה לא יכול לעשות שום דבר."
דקות ארוכות הם ישבו דוממים, נועצים מבטם בנקודה אלמונית באוויר, הילד כמעט חיכה לרגע שבו ידו של האיש תנוע ממקומה הקפוא, ותעטוף חזרה את ידה של האישה שלצדו.
הילד התיישב בצל העץ.
לבסוף, הפנה את ראשו האיש, ונשק ברכות לשפתיה.
"אני יכול לאהוב אותך, גם אם אני לא יכול לעשות שום דבר אחר."
בחיוך מרוצה בתשובתו היא משכה אותו חזרה אליה.

הילד הביט בזוג שישב על ספסל בגן הציבורי, הוא התרומם בשקט ופנה אחורה, מעלים את מראיהם מתנשקים.
הוא הביע משאלה נחפזת שהוריו יתגלו כמו הזוג שישב על ספסל בגן הציבורי.
הילד חזר לחיפושיו.


תגובות (2)

אווו זה כזה חמוד ועצובי :<
את יכולה להפוך את זה לסיפור בהמשכים, נגיד, אם הוא ימצא את ההורים שלו, או מה יקרה איתו אחר כך….
אבל גם בתור סיפור קצר זה ממש יפה (=
אהבתי מאוד (=

23/07/2013 00:15

זאת הבעיה- אני לא מסוגלת לכתוב דברים ארוכים.
זה פשוט, אוטומאטי, נהרס, כשאני מנסה להאריך את זה.
אבל תודה ^~^

23/07/2013 05:48
2 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך