חיפושי דרך-ביטחון

sapir13 18/02/2016 695 צפיות 4 תגובות

היא התיישבה במשרדו הגדול לפגישה השבועית שלהם. המקום הסגור הזה השרה עליה לאחרונה תחושת לחץ ומועקה. היא החליטה שבסוף השיחה היא תבקש ממנו שהם ינהלו את הפגישות מעתה והילך במקום פתוח יותר, אולי אפילו בספסלים שבחצר.
הוא הביט בה ועיניו בחנו כל תנועה קטנה שלה. היא ידעה שהוא לא התכוון להיות נוקשה, אך לפעמים היא פשוט לא הצליחה לשלוט בתחושת השנאה שחלפה בה בזמן שהביט בה כך.
היא החליטה לשמור את מחשבותיה לעצמה.
"איך את מרגישה היום?" הוא שאל אותה. "את חשה מין התקדמות, שיפור מסוים בהתנהגותך או במצבך הנפשי?" היא לא ידעה מה לומר שיחדש את מה שכבר סיפרה לו בפעם הקודמת, לכן העדיפה לשתוק ופשוט להסיט את עיניה מטה אל ידיה. התנועה הקטנה הזאת היתה כמעט בלתי מורגשת וכבר הפכה למנהג עבורה.
היו לה הרבה דברים שהיא רצתה לומר לו, כמו העובדה שהיא רוצה ללכת הביתה, שקשה לה פה בלי אנשים מוכרים ובלי חבריה הקרובים; שכיף לה כאן אך בכל לילה היא נזכרת שזה בעצם אינו ביתה ושהיא כלואה לכאן למשך זמן רב, עד שתקבל אישור לצאת חזרה אל העולם. היא רצתה לצרוח עליו שלדעתה השיטות שלו לא עובדות, ושמידי פעם בלילות יש לה סיוטים על האישה שהוא מסרב שתישכח.
זה הכאיב לה בכל כך הרבה מובנים להיזכר שוב ושוב במה שהיה פעם, איך שבכל פעם שהצעקות היו מגיעות לאוזניה היא היתה נרתעת בבהלה, גם אם לא הראתה את זה. היא היתה צועקת חזרה, כן. היא שנאה את זה שאנשים חשבו שהם יכולים להתייחס אליה כאל בובה עלובה שלא יכולה להשיב מלחמה. איש לא יגיד לה מה היא יכולה לעשות ומה לא.
חן החזירה את מבטה אל הפסיכולוג שישב מולה. עיניו עדיין בחנו אותה. נראה כי הוא שם לב לכך שהיא מנהלת דיאלוג מאבקי עם עצמה, אחד כזה שהיא לא בטוחה מה היא רוצה שיהיה בסופו,
ולכן נתן לה את הזמן לחשוב ולסיים אותו כמו שצריך.
הוא שילב את ידיו על השולחן. "יש לי שיטה חדשה הפעם, משהו ניסיוני שלא בטוח שיעבוד, אך שווה לנסות, אני חושב…" הוא הושיט את ידו אל אחת המגירות שבשידה ושלף משם אוזניות ומכשיר אמ.פי קטן. הוא הושיט לה אותם והצביע על הספה שניצבה בצד החדר. היא לקחה אותם מידיו והרכיבה את האוזניות, נשכבת על הספה ומשתדלת להגיע לתנוחה הנוחה ביותר שאפשר. רגליה יצאו מעט מהספה, אך זה לא שינה לה. מוחה היה מלא בזמזום הסטטי של האוזניות.
"תבחרי את השירים שאת אוהבת לשמוע ותעצמי את עינייך, אבל אל תגבירי יותר מידי, כדי שתוכלי לשמוע אותי." היא בקושי הצליחה לשמוע אותו כבר עכשיו. היא לחצה על השיר הראשון שראתה ועצמה את עיניה. המנגינה היתה מרגיעה והיא הרגישה שהיא נשאבת לתוכה, נסחפת במערבולת של צלילים.
"תדמייני את המקום האהוב עלייך, תנסי לראות כל פרט ופרט בו." הוא דיבר בלחש, כאילו ניסה לאלץ אותה להקשיב, אך בקול מספיק כדי שתשמע אותו דרך המוזיקה שבאוזניה.
"את בטוחה במקום שלך? עכשיו תדמייני שאת הולכת, שאת עוזבת את המקום הבטוח שלך ושאת צריכה לבחור אחד חדש." עיוות לא רצוני עבר פניה. היא נרתעה מהמחשבה שתאלץ לעזוב אותו, אך מצד שני, זה בדיוק מה שהיא עשתה עכשיו.
"מישהו חדש נכנס למקום הבטוח שלך. הוא רוצה שתבטחי בו. האם תבטחי?"


תגובות (4)

אהבתי…יש המשך?

18/02/2016 23:51

    יש עוד כמה קטעים בתגית (זה פשוט חלק מסיפור גדול, אבל אני מעלה רק כמה קטעים מידי פעמים..)
    ותודה ☻

    19/02/2016 13:03

מדהים!! את חייבת להמשיך

19/02/2016 13:15

מסקרן ושואב, אהבתי!

21/02/2016 00:39
5 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך