חלול

כמו גזע עץ רקוב, אני חלול. כמו קליפה עלובה, עלה מיובש שעף ברוח, ככה אני עף ומטייל באוויר הריקני.
הכל ריקני איפה שאני גר- הרחובות שקטים, הבתים דוממים, הכל יבש. הצמחייה גם היא בשלכת תמידית.
הכל עף ברוח, הכל עובר. חיים שלמים של שנאה עצמית וריקנות. בעיקר לא שנאה, בעיקר ריקנות.
הבית עשוי מחומר, וכך גם אני. חומרים שונים בהחלט, כי אני מסוגל לזוז והבית לא, ובכל זאת אנחנו שנינו חומר. אנחנו לא שונים. איתי בבית גר עוד אחד. סתם אחד, אנחנו אחים, ובכל זאת, גם אנחנו עשויים מחומרים שונים.
שנינו חלולים.
ככה, יום אחרי יום, אנחנו עוזבים את הבית. אחי הולך לאנשהו, ואני הולך לאיפשהו.
יום אחד שאלתי את אחי לאן הוא הולך כל יום, והוא רק חייך ואמר שיחזור. הוא תמיד קיים את ההבטחה- הוא תמיד חזר, וככה היום שלי היה שלם.
אנחנו הולכים. אני הולך לאיפשהו, אחי לאנשהו ושנינו תמיד חוזרים.
ככה, אחי הפר את ההבטחה.
יום אחד הוא לא חזר, יום אחר מצאו אותו מת, ומתישהו… גם קברו אותו.
אחי עדיין חומר, וגם אני וגם הבית. אנחנו חומר, אבל אחי עכשיו יותר כמו הבית, כי שניהם לא מסוגלים לזוז כבר. אני יותר חלול וריקני.
אני כלום.
כמו גזע עץ רקוב, כמו קליפה עלובה, עלה מיובש שעף ברוח, ככה אני- כלו.
אני הולך לאיפשהו ומקווה למות, אני מקווה שהרוח תיקח אותי, שאני אעוף ואעלם.
הלוואי שהייתי הולך לאנשהו, לאותו אנשהו שאחי הלך, אבל אנשהו זה סתם מקום, ואחי הוא סתם אחד.
הרחובות שקטים והבתים דוממים, בחוץ יש שלכת.
בפנים אני חלול.