חצי-פיה

רועי כהן 27/07/2013 653 צפיות 6 תגובות

אני נשבע שאם הייתי יודע שהיא עוד פעם תדבר על הכנפיים שלה, לא הייתי נפגש איתה שוב. אני נשבע שאם הייתי יודע שזה מה יהיה, בכלל לא הייתי ניגש אליה אז. אבל לא, הייתי חייב ליפול בפח הזה…

"…כל יום, אני חושבת על זה, איך זה היה, פשוט לנפנף בכנפיים, ולעוף… בלי מגבלות, בלי מעצורים, פשוט להגיע לכל מקום שאני רק רוצה…" – זאת רננה, והיא אוכלת לי את הראש. את רננה היכרתי במסיבה אצל כפרי לפני שבועיים. אני לא יודע אם פניתי אליה בגלל שהיא הייתה כל-כך יפה שזה נראה כאילו יש לה הילה בוהקת סביבה (אגב, כן, יש לה), או פשוט כי היא הייתה כל-כך שיכורה ש… מה כבר יכול להשתבש? אז התחלנו לדבר, ו… מסתבר שרננה פיה (טוב, חצי, מצד האבא. מצד אמא שלה היא בכלל עיראקית) שקצצו לה את הכנפיים.

"…אתה לא יודע איך זה, באביב, פשוט לעוף מעל השדות, וכל הריחות של הפריחה מתערבבים ביחד…" – שהיא הייתה בצבא (ולא, היא לא הייתה מש"קית ת"ש או טייסת, היא דווקא הייתה מכונאית רכב. אלוהים יודע איך בוחרים שיבוץ לאנשים במערכת ההזויה הזאת), הייתה לה איזו תאונה, והיא ריסקה את שתי הכנפיים שלה בצורה כל-כך מעוותת וטוטאלית, שאת מה שנשאר היו צריכים לכרות. ומאז, היא מרוסקת. מבחינתה, זה כמו לאבד את הרגליים והידיים. הלכה לה העבודה בעסק המשפחתי (ניווט של להקות ציפורים. מסתבר שיש בזה כסף טוב.), המשפחה שלה מצד אבא שלה לא יודעת איך לקבל אותה… והיא כבר לא יכולה ליהנות מהחיים. אז היא פשוט שותה הרבה.

"…ובלילות, היינו מתגנבות החוצה ועפות בין העננים, משחקות מחבואים, זורקות אחת על השנייה כדורי ענן, עד שהשחר התחיל לעלות…" – שניגשתי אליה, היא ישבה שם עם כוס של ערק בזוקה ובהתה בקיר. אז ניגשתי אליה ואמרתי שרק הומואים ופיות יסכימו לשתות משהו כזה ורוד. אז היא הסבירה לי שהיא באמת פיה (טוב, חצי), וסיפרה לי את הסיפור שלה, אבל רק את הפרטים המעניינים, ובקצרה. משם התחלנו לדבר על עוד דברים (דווקא יש לה אחלה טעם במוזיקה. ולא, היא לא אוהבת את הפיקסיז. שאלתי.), ונתתי לה את המספר שלי.

"…ומאז, כל פעם שאני רואה ציפורים עפות, אני מתחילה לבכות. אני לא עומדת בזה. לדעת שבמקום להיות איתן, חופשיה,שם למעלה, אני תקועה פה, לנצח." – אחרי יומיים היא התקשרה, והלכנו לשבת באיזה בית-קפה. היא הזמינה מילקשייק תות עם הרבה קצפת, ואחרי שדיברנו קצת סמול-טוק היא התחילה לספר לי על איך זה היה, להיות עם כנפיים. אמרתי לספר? סליחה, התכוונתי ללקדוח לי במוח במשך שעתיים על כמה נוראיים החיים שלה בלי כנפיים וכמה היא מתגעגעת ללעוף, כמה כל רגע מהחיים שלה עכשיו הוא געגוע נורא לימים האלו… אבל העניין הוא שהיא הייתה כל-כך יפה, שפשוט שיתפתי פעולה וקבעתי איתה עוד פעם. חשבתי שזה משהו שהיא חייבת להוציא מהמערכת בפגישה הראשונה, ובהמשך זה ישתנה. אלוהים, כמה טעיתי.

בסוף התנשקו מתחת לבית שלי, בדרך לאופניים שלה (רישיון היא בחיים לא הוציאה… בכל זאת, היא הייתה רגילה פשוט… לעוף ממקום למקום). קבענו שוב לרביעי. ידעתי שזו טעות, אבל, בחיאת… מתי עוד-פעם בחיים תהיה לי הזדמנות לקטע עם פיה?


תגובות (6)

יא נשמע יפה ^.^ ממשיך ?

27/07/2013 13:13

לא, זה סיפור קצר. אני לא חושב שיש יותר מדי לאן להמשיך את זה.

27/07/2013 13:16

(אבל תודה רבה :)

27/07/2013 13:17

לא עדיף להשיאר את זה ככה…
ובחיי, זה כזה יפה (ואהבתי את הנימה המבודחת בסיפור, מוסיף לדעתי) כתבת מעולה (=
אה, וברוכה הבאה לאתר (כן, הבנתי שאתה בטח בן, אבל יותר קל לכתוב "ברוכה…") D:
מקווה שתהנה כאן, תעלה סיפורים/שירים וכו'..
ו.. (טוב ממזמן אמרתי שאני צריכה ברכה חדשה -,-) זהו לבינתיים XO

27/07/2013 13:22

אני לא כל-כך מעוניין לכתוב סיפור בהמשכים, אני גם חושב שזה יאבד את הפואנטה אם אני אמשיך את זה… אבל תודה על ההערכה. בתקווה שיהיה לי מה להעלות.

27/07/2013 13:25

זה בסדר, לא חייב לכתוב סיפורים בהמשכים, גם קצרים טובים (ולפעמים אפילו יותר מהמשכים..)

27/07/2013 13:33
5 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך