חתונה מושלמת

שיערה החום הבהיר היה מסודר בקפידה. שמלת הכלה הלבנה שלה נראתה כמו מפלים מגן עדן. העור השזוף במקצת שלה היה חלק ואפילו מבריק. השרשרת הכסופה שלה הייתה נוצצת לאור הנברשות על התקרה. שיערו הכהה עמד בעזרת ג'ל. חליפתו הלבנה עם כפתי הזהב הייתה נקייה מאי פעם. עיניו הכהות ברקו למראה עיניה הירוקות. הם נכנסו יחד, מתחת לחופה. מאחוריהן שתי אחייניות, תאומות, עם גומות חן שזורקות פרחים ורודים, צהובים, בהירים. מכל עבר הם רואים חיוכים. אנשים מנופפים. תינוקות זועקים. היא הסתכלה עליו שוב, רגע אחד לפני שנכנסו לחופה. הבעל-לעתיד המושלם שלה. שהיה כל כך יפה בעיניה עכשיו. היא חשבה על כל הרגעים שבהם עזר לה. הם הכירו מזמן. היא עבדה בבר. הוא היה אחד הלקוחות הקבועים שלה, ולאט לאט הם התחילו לדבר ולהכיר. הרב דיבר. דיבר הרבה. הקהל נראה כבר מותש. "אני מכריז עליכם כבעל ואי-" לא הייתה סיבה טובה יותר לקטוע את דבריו. מהקיר האחורי, מפלצת ירוקה מלאת כתמים וטבעות סגולות שנראו כמו פריחה. מתחתיה יצאו זרועות שחורות ומתפתלות. היא נראתה מבועתת. ניסתה לברוח. אבל הוא נשאר קפוא במקום. היא החזיקה בשרוול שלו, ניסתה לגרור אותו. כולו רעד. השמלה שלה נקרעה והתלכלכה. הם שמעו את השושבניות הקטנות צורחות ובוכות. האורחים התנקזו משם, השולחנות המסודרים עם מפות השמנת נפלו והאוכל המרהיב נמרח על הרצפה. "מהר, מהר, בוא!!" היא צרחה לעברו ומשכה בשרוולו בחוזקה. הוא לא ענה. העיניים שלו היו קפואות. כל הרצפה הלבנה הנקייה לשעבר, הייתה מלאת דם וגופות. היא שמה לב לאן הוא הביט. אימא שלו על הרצפה. הראש שלה היה קרוב לגוף שלה. ההבעה על פנייה הייתה ריקה .היא הייתה בתוך שלולית של דם, לא בטוח שכולו היה שלה. זה כנראה היה הקורבן הראשון. היא הביטה בו, ראתה את הזעם בעיניו. הוא רץ לכיוון המפלצת המבעיתה, וזאת תפסה אותו בזרעותיה השחורות החלקלקות. אשתו-לעתיד צרחה. היא לא רצתה ללכת. היא רצתה להציל אותו. היא רצתה להציל את כולם. היא ראתה את זרועות התמנון תופסות ולאט לאט מוציאות לבעלה את המעיים. מטילות אותו על הרצפה ברעש חלקלק. הראש שלה כמעט התפוצץ. היא רצה לכיוון השני, נעלי העקב הלבנות שלה נשחקות, מאיימות שתיפול, מתלכלכות בדם בני משפחתה. הכל היה כל כך מושלם. למה..?