לא מציאות- לא אמיתית

הולכת עם עקבים גבוהים, כמעט נופלת מכל אבן על המדרכה המוארת באור מנורות הלילה וכוכבי השמיים
—
מרגישה את הדשה הלח תחת כפות רגליהה היחפות, רצה יציבה וזקופה מבלי לחשוש
—
מחייכת חיוך ענק, חושף שניים ומזויף בשפתיים מרוחות ביותר מדי שפתון ורוד
—
צוחקת צחוק מתגלגל ונופלת על הדשא הקריר אוחזת את ביטנה הכואבת מצחוק
—
לוגמת מעט מים מכוס זכוכית כבדה, מפחדת להרוס את הרושם הטוב
—
קופצת הישר אל תוך המים הקרים ומוציאה את ראשה החוצה מנגבת מים מעינייה ומחייכת
—
מיישרת את קצוות השמלה ההדוקה והחונקת שבקושי הצליחה להעלות על גופה
—
יוצאת מהנחל נוטפת מים צלולים וסוחטת את שולי הגופייה הרחבה שלה, מביטה על מכנסי הג'ינס הקצרים שלה
—
מתיישבת על הכיסא הקשה בחיוך ומרגישה את השמלה חורצת שריטות בעורה
—
כמעט קופצת על השמיכה הפרוסה על הדשה הרך
—
נעלי העקב החדות מכאיבות ברגליה וגורמות לדמעות להגיע אל עיניה שאותן היא עוצרת, שלא יהרסו את האיפור שאיתר את עיניה החומות
—
חולצת את סנדלי השורש מרגליה ונשענת לאחור להירגע
—
נמאס. רוצה חופש,רצה לשירותי הבנות, חולצת את הנעליים, מורידה את האיפור, מרוב מאמץ לנשום גורמת לקרע בגב השמלה
—
לא יודעת מי היא תהיה בעוד שעות ספורות, במקום ילדת טבע מאושרת, אשת עיר לחוצה. היא רוצה להיות עצמה. אבל רצון? לא תמיד עוזר.