לדישון בכל ימות השנה
המליסה הרפואית מתה, נרצחה.
השם שלה לא עזר לה לרפא את עצמה, ייתכן שזה היה גדול עליו.
שעת המות הייתה אתמול בלילה, ב1:40.
היא גססה שבוע שלם, התקפלה לתוך עצמה כמו תלמיד שמתבייש לקרוא שיעורי בית. אף חקלאי לא האמין שתחזור לשגרה, לא כמו עם הריחן שהתאושש לפני חודש.
כלי הרצח המשוער הוא קומפקט ג'יל, דשן למשאבות, המיועד להגביר את פריחת הצמחים בכל ימות השנה.
הרוצח הוא אני, המפטם האכזרי, המשקה בהגזמה, המתעלם מההוראות שעל גבי הקופסא.
והיא נקברה באותה אדנית עגולה, נדחפה לתוך האדמה כדי להעשיר אותה עם גופתה הנבולה.
במקומה נשתל צמח אחר, לא ידוע שמו המדוייק. הוא נראה יחסית מבסוט, לא משער לעצמו מה התרחש מתחת לשורשיו. הוא חי את חייו ללא דאגות, משוכנע שכל הצמחים חיים לנצח, שלו עצמו אין שום סיבה לדאגה.
ואני, כרוצח אכזר המזויין בבקבוק מים מחורר, מבקר אותו מדי פעם, בודק ומרחרח אם שמע במקרה על ארועי העבר. מוודא שהתואר שדבק בי לא יגיע בטעות לשאר הצמחים, לא אל הרוקט שמתקשה להתרחב בערוגה המאולתרת, או לנענע שמסתלסלת סביב עצמה, מנסה להתאבד, או לפטרוזיליה העייפה שמצהיבה בהדרגה או אפילו אל אלו שקיבלו רק כלי עם מים, בלי טיפת אדמה.
תגובות (1)
בניגוד לאחיותיה, עציצי נענע,לואיזה ובזילקום שמוצאים את מותם בטרם עת ברחבי מרפסות ארצנו, לפחות זו זכתה שסיפורה יסופר. ואפילו זכתה לתגובה.