מבט אמיתי

מי שבאמת הסתכל, פחד להביט שוב.
היא עמדה שם. יחפה,זהובה, חסרת הבעה מסוימת.
היא נראתה לא כל כך קשורה לנוף
למעשה ממש כאילו הגיעה במקרה לציור שציירה בעצמה
ולמרות זאת, איש לא שם לב לקיומה.
או שהם כולם החליטו לא להתייחס.
יש להם נטייה כזאת, מרוב שהם מקובעים בעצמם, הם לא מסוגלים לראות מציאות שאינה תואמת את מה שהם חושבים.
כנראה שלא היה לאכפת לה כשכן שמו לב והסתכלו עליה קצת מוזר, היא רק משכה בכתפיה והזעיפה את גבותיה.
לא הולם נערה בוגרת, אפשר לחשוב.
אבל היא התבגרה כל כך מזמן, שכבר הרשתה לעצמה הכל.
אך לרוב מי שכן נתן מבט, היה נראה כאילו רחוקה וקטנה, ממש לא משמעותית.
נראה היה כי אין היא מסוגלת לגרום כל נזק.
אבל היא יכלה לשכנע אותך בכל.
שהוא צריך להגיד לה תודה על שהושיט לה עזרה.
שהים נמצא מעלינו ושהשמיים נופלים.
שהשמש איננה אלה היא וכולם הכוכבים שצריכים להסתובב סביבה.
ובעצם, אולי תשאל את עצמך,
מה האמת בכלל?