מהפוף החם למיטה הקרה.

אני מתרפקת על הפוף הרך והנעים ולא רוצה לזוז. שמתי סרט בטלוויזיה כדי שנשב כל המשפחה ונראה אותו כמו בכל לילה. אבל הסרט הזה מאוד משעמם ואני מאוד עייפה כי התעוררתי בחמש בבוקר בגלל שהחתולה דפקה על הדלת ועשתה רעש. אני נרדמת על הפוף לשינה נעימה וחלשה. מתעוררת כל פעם שאני שומעת את השם שלי או כל משהו דומה לו כאילו עברתי סוג של היפנוט והמילה שמחזירה אותי להכרה היא השם שלי.
כולם כבר הלכו לישון ורק אני ואבא שלי נשארנו: אבא שלי כתב במחשב משהו בשביל העבודה שלו ואני נמנמתי, ככה שאף אחד מאיתנו לא ידע מה באמת מתרחש בסרט. פעמים רבות אבא שלי רצה להראות התעניינות במתרחש בסרט או שאולי ראה סצנה שמשכה את צומת ליבו ואז היה שואל: "על מה הם דיברו?" או "איפה הם נמצאים?". ואני שכבר מזמן הפסקתי לעקוב אחרי עלילת הסרט, ממציאה בשבילו עלילה חדשה כדי שלא יומר לי ללכת למיטה. "זאת בגדה בזה" אני אומרת לו. "והיא לא יודעת איך לספר לו…ו…ובנוסף הוא חייזר שאוכל בני אדם ובגלל שהוא נאלץ לאכול אוכל רגיל בגלל שהוא צריך להשתלב בחברה, יש לו קילקול קיבה". "האהא" אבא שלי אומר וממשיך בשלו. כעבור פחות מחמש דקות אבא שוב מעיר אותי אם מילת המפתח: השם שלי. "אפיק" הוא אומר "מה הם עושים?" אני שאפילו לא מתאמצת לפתוח עיניים אומרת לו "הוא רוצה לאכול אותה אבל הוא אוהב אותה אז יש לו דילמה אז הם בוכים על זה". "ולמה יושב שם ילד?" אבא שלי שואל. "הילד הוא הבן שלה מהנישואין הראשונים" אני ממציאה. "עכשיו שהוא גילה שיש לה ילד הוא רוצה לאכול גם אותו". אבא שלי לא מגיב כמה רגעים ואז הוא אומר "אפיק תפתחי את העיניים" פתחתי את העיניים וגיליתי שהדמויות בסרט בכלל לא בוכות ושאין שם בכלל ילד אלא הם נמצאים בתנוחה אינטימית ושניהם בני אדם רגילים שאוכלים אוכל רגיל ועושים דברים רגילים ושהסרט הוא בכלל קומדיה רומנטית אמריקאית ולא סרט מדע בדיוני כמו שחשבתי ששמתי. "זהו" אומר לי אבא. "לכי לישון". ואני עוזבת את החום והרוך של הפוף החלומי ועוברת למיטה הקרה. אני צריכה לזכור להבא איזה סרט אני שמה


תגובות (0)

הוספת תגובה - היה הראשון להגיב!
התחבר עכשיו בכדי להוסיף תגובה
3 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך