מכונת האשליות

25/10/2020 652 צפיות 7 תגובות

איש מעולם לא ראה אותו נכנס. איש מעולם לא ראה אותו יוצא. יכול להיות שהוא נמוג ומתמצק חזרה כרצונו.
כשהאשנב פתוח, יודעים שהוא נמצא. יושב בדוכן הכתום-כחול שלו וממתין. אנשים מתקרבים, מגישים לו מטבע או שטר, והוא בוחר כרטיס מתוך ערימת הכרטיסים הצבעוניים שלפניו. לפעמים הוא מגיש לקונה גם דיסקית מתכת לגירוד.
אחרים מקבלים ממנו טפסי לוטו ריקים או מלאים, משלמים והולכים – לא לפני שהוא מאחל להם "בהצלחה".
איש אינו רואה את הכריך בשקית הצהובה שמתחת לדוכן. איש אינו רואה את תרמוס הקפה הקטן שהכין בבוקר.
הוא רק ידיים וקול. ידיים שנותנות כרטיסים וקול שמאחל: "בהצלחה".
ויום אחד הוא לא הגיע. כל היום היה החלון הקטן סגור. אולי נסע, אולי חלה, איש אינו יודע ואיש אינו מתעניין. האנשים שהתקרבו לדוכן בעיניים מלאות תקווה הסתובבו כלעומת שבאו והלכו לחפש דוכן אחר.
אבל מכונת האשליות לא עוצרת. למחרת נפתח האשנב, ושוב חזרו האנשים לחלון. מסונוורים מאשליות ורואים רק ידיים. ושומעים רק קול.
ורק זקן אחד, הבחין שהידיים אינן אותן ידיים והקול אינו אותו קול, אבל הוא פטר זאת בדמיונו המפותח ובזיכרונו המתעתע.


תגובות (7)

סיפור יפה. כתוב היטב.
רק טעות כתיב – צ"ל טופסי לוטו ולא טפסו.

25/10/2020 12:28

אהלן, סיפור חביב ומתומצת. הרגשתי שהסיפור לשום מקום, כאילו תיארת "תמונה" שלא זזה יותר מדי. לפיכך הסוף היה קצת פתאומי ומנותק מהסיפור.

שימי לב למספר טעויות כתיב (כמדומני).
שכאאשנב – כשהאשנב?
אוליי – אולי?
טופסי לוטו – טפסי לוטו?

המשיכי לכתוב :)

25/10/2020 16:15

אני אישית דווקא נורא אוהבת שזה קצר. אני חושבת שהאורך יושב בול על מטרת הקטע, כי הקורא מקבל את כל המידע שהוא צריך וכל מה שלא- הוא אמור לפרש (זאת דעתי לפחות). מסוג הקטעים שמעוררים את הקרוא לחשוב ולא רק לקרוא באופן אוטומטי ולהמשיך הלאה.
קצר אך מלא עניין. אהבתי מאוד.

29/10/2020 21:46

    תודה. אם גרמתי לאדם אחד לראות שיש בן אדם אמיתי בתוך הקוביה הכתומה-כחולה הזאת – דייני

    30/10/2020 09:28

הקטע כתוב טוב ומרגש. האורך נראה לי בסדר גמור.

אגב, הקטע עורר אותי לחשוב – האם האיש היושב בתוך אותה קובייה חושב על האנשים הבאים אליו יום-יום וקונים ממנו אשליות?

האם הם מצידו רק ידיים בלי פנים?
האם כשאחד מהם מפסיק לבוא – הוא שם לב לכך?
האם הוא מהרהר על ההוגנות שיש בדבר? בהיותו משמש כלי לבזבוז והתמכרות?
אותי אישית אני חושב שהשאלות הללו מטרידות יותר…

מחשבותיהם של הקונים על מוכר האשליות אינה שונה מהותית ממחשבותיהם על כל מוכר אחר… אבל המחשבות שלו עליהם מעניינת מאוד…

02/11/2020 15:27

    תראה, נתחיל מהסוף. לטענתך הקונים רואים אותו כמו כל מוכר אחר. כלומר – לא אדם אלא פונקציה "מוכר". זה פחות מעניין אותך וחבל.
    האם הוא רואה אותם? מי זה הם? ציבור רוכשי הכרטיסים? איך אפשר בכלל לראות "הם"? אחד אחד כן, יכול להיות שהוא אומר "בוקר טוב גברת לוי, לא ראיתי אותך מזמן". אבל גברת לוי היא לא "הם" היא אדם יחיד.
    ולשאלה השלישית, היא לא מופנית לאדם הנכון. זה שיושבת שעות בתוך קופסא תמורת שכר מינימום בקושי. את השאלה הזאת צריך להפנות לעובדי ההי-טק בחברה כמו 888 ודומיה.

    03/11/2020 10:02

תודה על התגובה,
לא התכוונתי לזלזל חלילה שלא מעניין אותי מה האנשים חושבים עליו, אלא להעלות את התהייה – מה הוא חושב עליהם.

נכון, הוא רק בבחינת "שליח לדבר עבירה" (רק בבחינת, אין כאן עבירה של ממש, כמובן…), אבל לא מעניין אותך להיכנס רגע לעיניים של האיש הזה?
כל יום מגיעים אליו אנשים, והוא, כלשונך, מוכר להם "אשליות".
האם הוא בכלל חושב על העניין, או שהוא סתם מגיע כל בוקר, "מעביר כרטיס", וחוזר הביתה…
או שאולי הוא תוהה לעצמו מה מניע אנשים להגיע אליו, לרכוש יום אחר יום כרטיס, מתוך ניסיון – גם שלהם וכל שכן שלו – שרובם המוחלט לא יחזירו לעולם אפילו עשירית מהכסף שבזבזו…
בקיצור, סתם תהיות…

תודה על הקטע מעורר המחשבה!

04/11/2020 16:00
2 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך