מאחר וזו הפעם הראשונה שאני שולח סיפור כאן באתר, לא העליתי בטעות את הסיפור עצמו במשלוח הראשון. אני חוזר ועושה זאת כעת עם שינוי קל בשם הסיפור

מעגל נסגר

14/04/2012 760 צפיות אין תגובות
מאחר וזו הפעם הראשונה שאני שולח סיפור כאן באתר, לא העליתי בטעות את הסיפור עצמו במשלוח הראשון. אני חוזר ועושה זאת כעת עם שינוי קל בשם הסיפור

מעגלים
יוסי ברגר

קולו המונוטוני של סדרן התחנה נשמע במכשיר הקשר "יש נוסע ברחוב בלפור 24. מי פנוי?".
זה עתה הורדתי את הרב ליבוביץ' ליד אולם חתונות והקריאה הזו התאימה לי.
" שאול, כאן אברם. אני לוקח את הנסיעה מבלפור" קראתי לתוך פומית מכשיר הקשר.
כשהתקרבתי הבחנתי בו באפלולית הרחוב. היה זה גבר צעיר נאה למראה כבן שלושים. הוא היה לבוש בג'ינס כחול וחולצת טי שחורה, מקריח מלפנים ומגולח למשעי.
"למסעדת ממאמיה " אמר.
הוא התיישב במושב שלידי ונראה עצבני כמעה. כשהתחלתי לנסוע פזלתי לעברו והעזתי לשאול
"דייט ראשון, חבר?"
הוא הביט לעברי וחייך במבוכה.
"לא בדיוק. אני ומיכל חברים ותיקים. אני הולך להציע לה נישואים הערב".
" אוהו, כל הכבוד" אמרתי " היא יודעת על זה?" ניסיתי להתבדח.
"אני מניח שכן אך אינני בטוח" אמר, "אני מקווה שיהיה לי האומץ להציע לה בסופו של דבר" חייך במבוכה.
כשהגענו, שילם לי מבלי לקבל עודף. כשיצא דפק קלות את ראשו במשקוף. הוא באמת מתרגש, חשבתי לעצמי.
"בהצלחה" קראתי כשהתרחק לעבר דלת המסעדה. הוא נפנף לתודה מבלי לסוב לאחור.

היה זה ערב לא עמוס במיוחד. לא היו הרבה אורחים במסעדה. אחראית המשמרת בקשה ממני לעמוד ולקבל את פני האורחים המגיעים. ניצבתי בעמדתי כאשר הבחנתי במונית הנעצרת מול המסעדה ובבחור היוצא ממנה ונכנס למסעדה. ניגשתי אליו מאחור כשאני ממהר לעטות על פני את החיוך המתבקש לקראת בואו של לקוח. הוא סרק בעצבנות את המסעדה.
"שלום אדוני, האם הזמנת מקום?" שאלתי. נראה כי הפתעתי אותו הוא סב לאחור ואמר: "כן, שמי שמוליק, הזמנתי שולחן לשניים לשעה שמונה בערב". "אה, כמובן, אנא בא אחרי בבקשה" אמרתי כשאני הולך לעבר שולחן פינתי בקצה במסעדה, בסמוך לגברת צעירה שהייתה בשלבי סיום ארוחת הערב שלה.
הוא התיישב והניח את תיק הצד שנשא על הכסא שלידו. תוך כדי כך הפיל את כוסית היין הריקה שהייתה ערוכה על השולחן. "אני מחכה למיכל, החברה שלי, היא צריכה להגיע בכל רגע" אמר תוך שהוא מרים בבהילות את הכוס שנפלה. "אני עומד להציע לה נישואין" אמר בהתרגשות.
"אני שמח מאד שבחרת לעשות זאת במסעדה שלנו" אמרתי כשאני מחייך מתוך אמפטיה.
"להגיש לך את התפריט בינתיים?" שאלתי.
"לא תודה, אבל כוס בירה תתקבל בברכה" אמר. "אני זקוק לזה כדי לקבל אומץ. מיכל אמורה להגיע בשמונה, ויש לי כמה דקות לדפוק את הראש" אמר בחיוך. "אתה מבין, מיכל היא בחורה מדהימה, אך בלתי צפויה. אנחנו מכירים כבר שנתיים, לומדים ביחד בפקולטה למשפטים. אנחנו חבורה של ממש, אני מיכל ואורי. שלושתנו מכירים מהיום הראשון בפקולטה. אני בטוח שהיא מרגישה כלפי את מה שאני מרגיש כלפיה. זה משהו שמעולם לא הרגשתי כלפי בחורה אחרת. החלטתי שזה הזמן המתאים. כשהזמנתי אותה להיום בערב היא חייכה ואמרה שתגיע". הוא המשיך לדבר כאילו היינו חברים ותיקים.
השעה הייתה כבר שמונה ורבע ושמוליק נראה מודאג בעליל. הוא הציץ תכופות בטלפון הנייד שלו. זה נשאר דומם. לבסוף הרימו בידו ולחץ ממושכות לחיוג. הוא המתין במתיחות כאשר הטלפון צלצל בצד השני.
הייתה לי הרגשה שהולך להיות מעניין הערב. צדקתי.

כל אחר הצהריים הסתובבתי עם ההרגשה כאילו שכחתי משהו. אתם יודעים, מן מועקה שמשהו התפספס. כשכבו האורות באולם הקולנוע ועל המרקע החלו הפרסומות צלצל הטלפון הנייד שלי. אורי שישב לידי הביט בי במבט תוכחה "מיכל, שוב שכחת לכבות את הטלפון" אמר.
שלחתי את ידי במבוכה כדי לכבותו אך השם שהופיע על הצג הלם בי. נזכרתי מהו הדבר שפספסתי. שמוליק פנה אלי היום בבקר, בהבעה די רצינית, והזמין אותי למסעדה. "יש לי משהו חשוב מאד להציע לך" אמר במסתוריות. דבריו עוררו בי סקרנות אך לא העמקתי בכך יותר מדקה. שכחתי באותו רגע שקבענו, אני ואורי, לצאת לסרט באותו הערב. בהמשך היום שקעתי בעיסוקי הרבים ושכחתי לחלוטין מהזמנתו של שמוליק.
"מה אני עושה כעת?" הרהרתי בבהילות "לענות או לא?". מבט התוכחה של אורי שישב לידי גרם לי לכבות את הטלפון מיד.

זה לא היה נדיר במיוחד למצוא אותי יושבת במסעדה זו או אחרת, סועדת את ארוחת הערב בגפי. מאז סיימתי את לימודי התואר הראשון בעבודה סוציאלית, היה לי לא מעט זמן פנוי. הערב לא התחשק לי במיוחד לפגוש חברים או להכין לעצמי ארוחת ערב והחלטתי לקפוץ ל"מאמאמיה", אחת המסעדות החביבות עלי. הייתי בשלב של שתיית הקפוצ'ינו כאשר הבחנתי בבחור צעיר הנכנס למסעדה. הוא משך את תשומת ליבי משום שהזכיר לי את שמוליק, מקבוצת "שלווה" בקיבוץ שבו גדלתי. שמוליק היה החבר הכי טוב שלי בתקופה הקשה בה חברת הילדים האכזרית שבקיבוץ סימנה אותי כחריגה. הוא היחיד שהתעלם מכולם והיה לי לחבר. לרע מזלי עזבו שמוליק והוריו את הקיבוץ כשעלינו לכיתה ג'. החיים התגלגלו כפי שהתגלגלו אך לשמוליק תמיד נשמרה בליבי פינה חמה.
הבחור התיישב בשולחן שלפני כשגבו מופנה אלי. לא יכולתי לראות את פניו אך שמעתי את אשר סיפר למלצר. ראיתי אותו משתופף באכזבה כאשר חייג ולא זכה למענה. אזרתי אומץ קמתי ממקומי ובהיסוס מה התיישבתי מולו. הוא הרים את מבטו המהורהר והעגום שהפך למבט מופתע כאשר קרא ספק בתמיהה ספק בשאלה "ציפי? אני לא מאמין!!". באותו רגע ידעתי בוודאות כי זהו אמנם שמוליק שלי מהקיבוץ.

מניסיוני הרב ידעתי כי הזוג שלפני יזכה לחיי זוגיות משובחים. אני משמש כרב מזה שנים רבות ויש לי כושר אבחנה לא רע בנושא. שמוליק וציפי היו זוג מהסוג הנדיר. לאחר ששמוליק שבר את הכוס מתחת לחופה, הרים את ההינומה ונשק לציפי, תם כאן תפקידי הערב. מיהרתי לצאת החוצה. אברם, נהג המונית הקבוע שלי המתין לי בחוץ כדי לקחת אותי לחתונה השניה שאני עומד לערוך הערב. מיכל ואורי, אלו שמותיהם של הזוג השני שאני עתיד להשיא הערב.
שיהיה במזל טוב.


תגובות (0)

הוספת תגובה - היה הראשון להגיב!
התחבר עכשיו בכדי להוסיף תגובה
9 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך