מצב המשק וכו

צמרמורת תקפה בי כשנזכרתי בשיחה הזאת שלהם על מצב המשק. הם דיברו כל מיני דברים לא ברורים והצביעו על כך שהנדל"ן הוא הגורם המרכזי למצב הנוכחי. הטונים היו מתנשאים ורחוקים. המצב היה מבחינתם כאיזה אובייקט, שמתסכלים עליו כשהוא חולף לו, כמו איזה משהו שהעולם שם לנו כאן, כדי שנסתכל עליו ונבחין בו, ונשכח אותו מיד לאחר מכן. באותה מידה הם יכלו לדבר עלי, ולאבחן אותי כמצב הזה. והייתי שותק ומקשיב ואולי מתמרמר, על איך אני נתון במצב הזה, שאני כבר לא יודע מה תפקידי בו, ולמה הוא מטריד אותי בכלל. הצמרמורת התחלפה בריחוק הזה, שכנראה הביעו אותם אנשים, שניתחו בכזאת חכמה את המצב הזה. אז אני יושב לי בבית קפה ומדבר על מצב המשק ועל כל זה, וחושב לעצמי שמצב המשק לא מעניין אותי בכלל, וזה דבר חולף כזה, כאיזשהו אובייקט שלגיטימי לדבר עליו, כשכלולים בתוכו ענייני נדל"ן ועוד כל מיני עניינים רציניים, שבגילי הרווחתי את הזכות לדבר עליהם בכזאת הבנה גדולה. ואז כשאני מקשיב לאהרון צורח את כאבו שוב, אני נזכר, שאני לא מבין כלום בענייני נדל"ן, ושאני בעצם האובייקט החולף הזה, שאותם אנשים גדולים באמת, יכולים לנתח ולאבחן, למקם ולהתרחק, לחייך ולהתעלם, כשרק הרוח נושבת בגבי, ומילותיו של אהרון מהדהדות בראשי.