נינ,טנ,דו

הוא לובש את כובע הבייסבול שלו. האותיות K ו-U רקומות עליו. אני תוהה מה הן מייצגות. הוא יושב בסאבווי ומשחק בנינטנדו שלו, הלחיים שלו מתנפחות כשהוא מתעצבן או כשהוא מאד מרוכז, אני לא בטוחה. הנשימות שלו קצרות ומהירות, נראה כי הוא רץ במשחק. הוא מגרד בכפות ידיו, הן בטח רדומות מרוב קרינה. אני לא יכולה להפסיק להביט בו, והעובדה שהוא לא מבחין בי, רק גורמת לי להביט שוב ושוב. העובדה השנייה היא, שאנחנו לא לבד פה. כשאני מביטה הצידה, אני קולטת בחור אחר, הפעם הוא זה שמביט בי. לא מדובר במבט בוחן ומוקסם, אלא יותר במבט של "תפסיקי להסתכל על המפגר הזה, יא מפגרת". אני ממשיכה להביט.
"The next stop is: 14 St". הבחור עם הנינטנדו יוצא מן הרכבת מבלי להסיט את עיניו מן המסך. הבחור השני שוב מביט בי, הפעם במבט של "נו על מי את הולכת להסתכל עכשיו?". אז זהו שלא. אני עוצמת את עיניי וחושבת על הבחור עם הנינטנדו. האם הוא עוד משחק בדרך הביתה? איך הבית שלו נראה בכלל? האם הוא ימשיך לשחק אחרי שיגיע הביתה? מעניין אם מישהי מחכה לו שם.
הוא מגיע הביתה. הנינטנדו מהבהב, מתחנן לעזרה. הוא הולך לחדר השינה ומטעין אותו. הוא משכיב אותו בדיוק במרכז המיטה. זו מיטת יחידת עם כרית אחת ובובה של R2D2. על השידה בצד ישנה תמונה שלו עם הנסיכה ליה, ממוסגרת במסגרת עץ. למרות שזו לא הנסיכה האמיתית, הוא נראה מאושר מתמיד. הוא הולך בחזרה למטבח ופותח את המקרר. מקלות גבינה, מיונז, קטשופ, שוקו וריבת תותים. הלחיים שלו שוב מתנפחות. הוא סוגר את המקרר ולוקח חבילת פופקורן מהארון. שתי דקות ושלושים וחמש שניות בדיוק במיקרו. הוא מחכה ממול, הוא אוהב להקשיב להם מתפוצצים. פץ. פץ. פצפצפצפצפץ. הוא מריח את החמאה, אך זה לא מספיק, הוא מוציא את השקית ומגרד מעליה קוביית חמאה נוספת. החמאה נמסה כמו כפות הידיים שלו כאשר הוא משחק בנינטנדו במשך שלוש שעות ברציפות. הוא מדליק את הטלוויזיה וחמש נרות מסביבה. בחדר ניחוחות של וניל ופירות יער מזויפים. הוא מתיישב למול הטלוויזיה כשקערת הפופקורן מונחת על רגליו. בטלוויזיה הוא מקרין את "האלמנט החמישי", כמידי יום שני. חמש ועוד שתיים שווה שבע. היום השביעי הוא יום שבת. זהו היום האהוב על ליה בשבוע. במהלך היום הם צופים בסרטים שלה, ובמהלך הלילה הם מצילים גלקסיות רחוקות, רחוקות.
רק חמש דקות עברו מתחילת הסרט ויש הפסקת חשמל. הכל פסק בין רגע. אין אורות, אין ולו צליל קטן, רק הנרות עוד דולקים. מהחלון שלו אפשר לראות כי בבתים האחרים האורות עדיין דולקים, הוא לא מסתכל. הוא גם לא מנסה לתקן. הוא הולך ישר למיטה שלו. כאשר הוא לא מצליח לראות את הנסיכה ליה, הוא הולך בחזרה לסלון ולוקח נר אחד, את הנר בריח תות חלוד. כשהוא חוזר לחדר, הוא מבחין בנינטנדו שלו על גבי המיטה, הוא מחייך. הוא הולך למיטה ושוכב לצד בובת הR2D2 שלו. הוא מדליק את הנינטנדו ולוחץ על "Continue" ומתחילה הספירה לאחור: ten, nine, eight, nine, ten, nine, ten…
המסך קפא, הנורה עדיין מהבהבת. מסך קפוא, ten, nine, הבהוב, ten, nine, מסך, ten, nine, ליה, הבהוב, הבהוב, מסך, ten, nine, ten, nine..
הנורה עדיין מהבהבת, ten, nine, נינ,טנ,דו. "the next stop is: Essex St" . הרכבת נוסעת כל כך מהר עד שפנסי הרחוב בחוץ נראים מהבהבים. זה מכאיב לי בעיניים. אני מסתכלת סביב, אף אחד לא מביט עליי בחזרה . אני לא בטוחה מה עשיתי בכל הזמן הזה, אני לא זוכרת אנשים שעלו או ירדו מהרכבת. אני לא זוכרת שהקשבתי לטיילור סוויפט. אני שוב מביטה סביב והפעם אני רואה בחור נוסף עם נינטנדו, גרסא ישנה יותר. זה מוזר. הלחיים שלו כלל לא נפוחות. הוא סתם בחור עם נינטנדו. אין לו כל קשר לבחור האמיתי עם הנינטנדו. אני עדיין תוהה מה הוא עושה, האם הוא עוד משחק בדרך הביתה? איך הבית שלו נראה? האם הוא ימשיך לשחק אחרי שיגיע הביתה? מעניין אם מישהי מחכה לו שם.