נעלמת…

ילדה בין צללים, הולכת מנסה למצוא מנוח לרגליה.
שקט. שקט מידי עד שכבר כואבות אוזניה.
מותשת. רעבה.
מוליכה גופה.
בין עצמות ורגליה יחפות.
צריכה לרוץ, אך תם כוחה.
צריכה לברוח, אך לאן יפנה ליבה?
אור לבן מאיים להאיר, אך היא לא מוותרת.
ממשיכה, אף אחד לא יגרור אותה לקצה העיר.
אבא פה. אמא שם.
והילדה מסתתרת בין חומות המשמר הרם.
מייחלת לפת לחם ולטיפת מים. שתגווע את צימאונה.
מייחלת לשמיכה חמה שתחמם את כותנתה הדקה.
מייחלת לחיבוק חם ואוהב.
מדמיינת תרופה שתרפה את גופה הכואב.
עוד קצת. נאבקת הילדה.
לא תוותר, תמשיך קדימה במקום להתמרמר.
ילדה תמימה בת יומם.
למה שירצו לקחת את נפשה.
כבר הספיקה להתבגר, אין זמן להתמהמה.
הולכת בשקט שאף אחד לא שומע.
מהר מהר צעדיה הקטנים פוסעים.
צריכים להטביע חותם, לפני שגם הם נעלמים.