חבל

קמתי בבוקר זועף וסומר
וחישבתי עוד קטע דוקר לחבר
אבל וחבל על הזמן שעובר,
עננים מתעבים הרקיע קודר
ומצב האומה הרגשי מתחשר
כשכולם ממתינים למוצא פה המאשר,
אם נפל כבר הפור שמה יש או אין קייס,
אם הנצה העת שהבוס יתבאס,
כי מחר יצטרך הגנה לבסס
ואיך לא חשב בחמור עוד לדפוק,
שידאג למימון הוצאות על פי חוק
אחרת העסק היה לא כדאי
ועל זה אף בן דוד לא הגה בודאי,
שבמקום לטייל בין עובר לבין שב
ביתר חוכמה להסוות מעשיו.
ברוב תובנה אל דוד הוא פנה
החבר המסודר שבנה לשוכנה
קן מושקע ודשן לו בלב הגינה
שיכרה לו הבור את הצדק לקבור,
ויצמח פורקנא, מיני רוש ודרדר ושיחי לענה.
הדוד הנלוז קל כצבי אזר עוז
בשמחה התפנה, מעסקי בגינה
אך הבור שחפר קצת לפני שגמר
בעצמו שם נפל
הסתבך ונוטרל
והיום מדדה מדוכא ואומלל
כמו חזיר עגלגל, שלטבח יובל.
אז כמה נותרו לו בחול משתאות,
שבמקום שיטרידו בדמי הוצאות
הוא צובר לו קרדיט על חשבון נסיעות.
גם מקור גאווה, גם נלחם באיבה
וגם מספק את תביעות הקיבה.
רבות מחשבות ודי קל כבר לספור
את מספר הבטוחים שהכל שם טהור.
הייתי בוחר בעקרון קצת למרוד
ולבחור כלכלן שינסה לאמוד
כמה יעלה תהליך למדינה
ולהציע כסכום הלזה מתנה
ובלי מתווך,
שעם כל עדתו, שיקום וילך
מתגאה זקוף חזה ונודה, שפטרנו מעולו של זה.