טראנספר

דממה גדולה נפלה ואז להבה וזוהר עמוק, שקשה להביט וירדה חללית. גדולה היא היתה ורחבה כמו אגם והצל שהטילה, כבודו מלא עולם. איש אחד קטן, רב לייבל קברן נותר עומד ומתריס כלפי שמיא, שאסור לחנות כאן.
היתה מבוכה והתחילה שיחה "למה לא?
בכאן בית הקברות לקהילת צאנז מיוצאי אשכנז. כאן הנשמות הקדושות נמות ולא מקובל כי יחולל"
ואיפה אפשר?
בשטח הנותר, אותם ששם, דמם מותר, זו קהילת ישרי דרך, פעוטי ערך, שפה היתה ותהיה קבורתם.
וגם אצלם יש מי ששומר?
אצלם מדברים בנוסח אחר.
חללית נעה כצל עובר.
תגידו, אינכם מתבישים, ככה לדחוק אנשים ולמעוך את גינת הירקות, שהקמנו בבית הקברות. גוזלים את פינת הרש, המעט שנותר אחרי מה שעבר. זה ממש מיותר.
והגבר מחרה מחזיק "הרשויות אוסרות ריחוף על בתי קברות, וכל שיטת נחיתה, נועו לדרככם וטלו צרתכם, פרסומות ממאירות, מכה של ליקוי מאורות."
המשיכו לרחף והארץ תחתם בתים וקברות, ולחללית הגדולה אין איפה לנחות. בלית ברירה, התישבו על ראש הר, הרחק מדבר עבירה במדבר ועצה מטכסים מה לעשות.
והנה לנגדם כבשים בודדות ואיש עם זקן, כמו שמצויר על תקרת וטיקן. האיש שוכב, בצל שיח נרדם, נוחר ולא קם כבר כמה שעות.
נמאס לחכות, מתחילים לנסות "קום, התעוררה תקיץ, בן אדם"
האיש קופץ "לאן נעלמו הכבשות, אה השבח לאל, הנה כאן הן רובצות."
האזן בן אדם, כי נשלחנו לכאן במשימת הצלה"
האיש נבהל, מסתתר.
"עולמכם על סף כליה. רק מליון שנה עד שהשמש תגדל והוא ייבלע. כל הצומח ייספה וכל החי בו ייצלה. השמש הופכת גמד אדום, חייבים לחלץ אוכלוסיות, לשמר דנא, ליטול דוגמיות."
שפוף אחר שיח האיש מתחפר, מילה לא אומר.
המחשב מתערב: "רושם כללי, אוכלוסיה בנסיגה, מאכזב, כי רשום, שהיו תרבויות מתקדמות, חזרו לרמה של אלים ורוחות. עכשיו לעצות, הוא הזכיר איזה אל, התחזה לכזה ושנן לו פקודות במילים הפשוטות והפעל אפקטים, אקוסטיקה אור כדי שיזכור."
השיח נוגה באור יקרות "מה שימך בן אדם?"
"מממשה"
"סוף סוף תשובות, אבל יהיה קשה, האיש מגמגם."
"במה שיש נשתמש, הוא לא יהיה פואטי, גם אינו טיפוס אסטתי. משפטים חדים וקצרים ונספק לו כמה עזרים".
"אנחנו צריכים שתביא כמה שיותר אנשים. יודע לספור? כמה יש פה כבשים?"
"אה, לאה שרה, נחמה, רוחמה, פיגל למל, דבורה רחל, שרה לאה והעגל בצלאל"
"כמה סך הכל?"
"אמרתי לאה שרה.." "בסדר שמעתי, אם כל כבשה זה אצבע, כמה אצבעות?"
"הנה ככה"
"ויוסטון חשבו שיש בעיות. לך תמצא אנשים בצרות, אובדי עצות ותביא בצרורות. תבטיח חיים טובים, מרכזי קניות ופטור מאויבים ורק שיגיעו לכאן, מצרים או עברים, לבנים או שחורים לא משנה."
"שיביאו מקנה?" "לא, למזון אנחנו נדאג, מי שדואג למצוות שיקח שק מצות."
וכך הוא הלך עם מקל בקנה ואיך הוא הצליח אין לקנא, אך כשהאל שולח אתה לא מתווכח.
לפני הים חיכתה חללית ובמרוצה כללית עלו בה כולם, מספרם עוד רשום, הקפיאו וטסו הרחק משם בעל חלל. וראוי לציין שלאורך 40 שנה לא היתה אף תלונה.