נכתב במהלך ארוחת ערב במסעדה באיי אנדמן שבהודו.

מה מתחרז עם לבד?

25/08/2017 1036 צפיות 2 תגובות
נכתב במהלך ארוחת ערב במסעדה באיי אנדמן שבהודו.

21 אנשים יושבים במסעדה. מלבדם עוד 23 כיסאות פנויים.
21 אנשים שמחולקים ל7 קבוצות, ועוד 2 אנשים בודדים.
בקבוצה אחת, 2 בחורות. יושבות האחת ליד השנייה ובקושי מדברות. וכשהן מחליטות לפתוח פה ולהשחיל איזו מילה, הן לוחשות כל כך חלש כך שלא שומעים מה המבטא.
לידן, בשולחן הקטן, זוג ישראליות עסוקות בעצמן. מדברות בעברית אז קל להבין, את השיחה הרגילה כל כך, על המשך הטיול ועל מה הן יעשו מחר ועל מה כדאי להזמין.
קצת מאחור, יושבים ליד החלון, קבוצה של 4 הודים קוראים בעיתון. או שרק 2 קוראים, הבנים שעיניהם פקוחות, ואילו הבנות העייפות מניחות את הראש על השולחן ונרדמות.
ושוב פעם צמוד, כי הכל כאן די צפוף, זוג הודים שאפשר לראות שהם נהנים מהאוכל רק לפי הפרצוף. הם יושבים אחד ליד השני ולא מדברים, רק אוכלים ואוכלים ואוכלים.
ויש גם זוג אחד, מעורב, הבחור הודי ולבחורה שיער זהב. אני מתעניין בחיבור בין השניים, מה סוג הקשר – האם הם רק מכרים או שיש שם משהו מעבר.
וזוג מבוגרים שיושבים מאחורי, בדיוק סיימו לאכול. הם מבקשים חשבון, ומודים למלצר, משקרים שנהנו מהכל.
כי יש כאן קבוצה של חמישה, מעט רועשת. לא בקטע רע, אבל המלצר ביקש מהם כמה פעמים לדבר יותר בשקט. הם מדברים באנגלית כי הם מגיעים מארצות שונות, אבל לפי המבטאים קל להבין שמדובר בבריטי, צרפתי, ו3 גרמניות. נראה שכיף להם, והם לא מתביישים גם להראות לעולם, שהאירופאים, בשונה ממרבית ההודים או הישראלים, אוהבים להתחבר כולם עם כולם.
ובשולחן לידי, יושב בחור מבריטניה, שביקש שאזוז קצת כדי שיוכל לעבור, המבטא הכבד חשף את מוצאו, והוא רק רצה לשטוף את ידיו בכיור.
והבחור מבריטניה שנשרף בפניו, אוכל ושותק ומביט לרחוב. מעניין אותי מה עובר במוחו, והאם גם הוא כמוני, עסוק יותר מדי בלחשוב.
בלחשוב מה יהיה, בלחשוב מה היה, בלחשוב איך לעזאזל אני לבד במסעדה.
האם גם הוא, בדיוק כמוני, מאזין לכל השיחות, האם גם הוא, בדיוק כמוני, מחפש להשתחל לאחת הקבוצות.
20 אנשים יושבים במסעדה. מלבדם עוד 24 כיסאות פנויים.
20 אנשים שמחולקים ל7 קבוצות, ועוד אדם בודד ואדום בפנים.
כי קמתי ושילמתי ויצאתי לרחוב, התחלתי את דרכי על אופניי חזרה. ולפתע קלטתי משהו שלא קלטתי קודם, ותהיתי האם גם במוחו עולה עכשיו התהייה.
האם גם הוא חושב עכשיו בדיעבד, למה לא התחיל שיחה עם האדם הנוסף שישב לבד.
כי לבד זה לא קל, לא לו ולא לי, אז אולי כבר עדיף להיות לבד ביחד, או שאולי זו רק דעתי שלי.


תגובות (2)

וואו, האמת, באמת יפה מאוד. אפשר טיפה לעבוד על חריזה אבל וואו, אני בחיים לא כתבתי דבר כזה. מדהים. אני לא חושבת שהישראלים קרים ולא מדברים כמו שתיארת בחלק קטן, אנחנו כן יותר חברותיים וכיפיים, אבל הרעיון הכללי מאוד יפה. מעריכה את היכולת.

25/08/2017 13:36

מעניין וכתוב טוב, נהנתי. תיאור מרשים לתחושה מוכרת.

27/08/2017 05:10
4 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך